בתי הדין לביקורת משמורת - מהם? מהן סמכויותיהם? האם ניתן לערער?

במסגרת תיקון מס' 9 לחוק הכניסה לישראל, הוקמו בשנת 2001 בתי הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין.

יש לכם שאלה?

פורום ויזה לישראל | אזרחות ישראלית

בתי דין אלה פועלים במסגרת משרד המשפטים ובהתאם לפרק הרביעי לחוק הכניסה לישראל (עד שנת 2004, האחריות על בתי הדין למשמורת הייתה בידי משרד הפנים). הערכאות הנ"ל יושבות בשלושה מוקדים - מת"ן (מתקן לקטינים הממוקם בחדרה), גבעון (רמלה) וסהרונים (קציעות).

חוק הכניסה לישראל קובע כי אין רשות שהייה בישראל למי שאיננו אזרח או עולה מכוח חוק השבות, וזאת ללא החזקה ברישיון ישיבה כדין. החוק קובע כי יש להרחיק שוהים אלה מישראל בהקדם האפשרי, אלא אם הם יבחרו לצאת מרצונם קודם לכן. הרחקתו של שוהה שלא כדין נעשית מכוח צו הרחקה שניתן על ידי שר הפנים. כמו כן, ממונה ביקורת הגבולות במשרד הפנים הינו בר סמכות להורות על מעצר של שוהה שלא כדין בישראל לשם הרחקתו של האחרון מגבולות המדינה, וזאת בהתאם לצו הרחקה. לשם כך, ניתן צו משמורת. מדובר אפוא בצו מעצר המוצא על ידי הממונה על ביקורת הגבולות, אשר מטרתו הינה להחזיק את השוהה שלא כדין, לפי הוראות החוק, תחת משמורת.

תפקידם של בתי הדין לביקורת משמורת הינו לבצע ביקורת שיפוטית על הצווים אשר ניתנים על ידי ממונה ביקורת הגבולות במשרד הפנים. בתי דין אלה אינם מחזיקים בסמכות לדון בצווי ההרחקה. חוק הכניסה לישראל קובע במפורש כי "אין מרות על בית הדין למשמורת אלא מרותו של הדין". על פי החוק, כל אדם המוכנס למשמורת חייב לבוא בפני בתי הדין הנ"ל בתוך ארבעה ימים מיום החזקתו - לכל היותר. כמו כן, לשוהה שלא כדין (בין אם הוא מוחזק במשמורת ובין אם הוא שוחרר בערבות) קיימת הזכות להיות מיוצג בלא תמורה על ידי נציג שאינו עורך דין, ולהיות נוכח בעניינו לפני בית הדין. סמכויותיהם של בתי הדין למשמורת אינן מעטות. הם רשאים להורות על אישור צו המשמורת, אך גם על שינויו או ביטולו.

העילות לשחרור שוהה שלא כדין ממשמורת מבוססות על השיקולים הבאים:

1. בית הדין למשמורת השתכנע כי השוהה שלא כדין הוחזק במשמורת מחמת תקלה בתום לב, טעות, והוא ייצא מישראל במועד אשר נקבע לו.
2. בית הדין למשמורת סבור כי השוהה שלא כדין ייצא מישראל במועד אשר נקבע לו, ולא יהיה קושי לאתרו במידה ויפר את המועד הנ"ל.
3. בית הדין השתכנע כי החזקתו של השוהה שלא כדין במשמורת עלולה לפגוע בו מחמת גילו או מצבו הבריאותי. בית הדין רשאי להורות על שחרור או שחרור בערובה גם בנסיבות הומניטאריות נוספות מטעמים מיוחדים המצדיקים זאת לשיקול דעתו (לדוגמא, מצב בו קטין ייוותר ללא השגחה).
4. השוהה שלא כדין מוחזק למעלה מ-60 ימים רצופים במשמורת.

יודגש כי חרף העילות המנויות לעיל, קיימים מקרים בהם בית הדין למשמורת לא יורה על שחרור למרות התקיימותן. לדוגמא, במקרים בהם הרחקתו של השוהה שלא כדין מתעכבת או נמנעת בגין העדר שיתוף פעולה מלא (לרבות הסדרת הליכי הרחקתו או קושי בהתחקות אחר זהותו). כמו כן, בתי הדין למשמורת לא ישחררו אדם כאשר שחרורו עלול "לסכן את שלום הציבור, ביטחון המדינה, או בריאות הציבור". במידה והשוהה שלא כדין מעוניין לערער על החלטת בית הדין, הוא רשאי להגיש על כך ערעור מנהלי לבית המשפט המחוזי.