תאמ (חי') 14861-07-10
חברת ביטוח אשר שילמה תגמולים בגין נזקים לרכב הגישה תביעת שיבוב כנגד עיריית חיפה. במסגרת תביעה זו, חברת הביטוח טענה כי עיריית חיפה גרמה ברשלנותה לנזקים אשר נגרמו לרכב ועל כן היה עליה לשפותה בגין הכספים ששולמו למבוטחה. עובדות המקרה היו כדלקמן. המבוטח נהג ברכבו ברחוב משה שרת בקריית חיים. באותו היום, ירדו גשמים רבים במקום והכביש הוצף במים. המבוטח חצה את השלולית העמוקה אך רכבו נפגע במהלך החצייה. בעל הרכב לקח את המכונית למוסך ושם התגלה כי "זרד פגע במצנן הרכב וניקב אותו".
יש לכם שאלה?
הנזקים אשר נגרמו לרכב הוערכו על ידי המוסך בכ-10,000 שקלים. הסיבה הרשמית להצפה הייתה תקלה בקולטני הניקוז על הכביש.
הצדדים היו חלוקים בנוגע לנטל ההוכחה. דהיינו, מי היה צריך לשכנע את בית המשפט בצדקת טענותיו. על פי רוב, כאשר מוגשת תביעה נזיקית, נטל ההוכחה רובץ לפתחו של התובע (מכוח הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה"). עם זאת, ישנם מקרים (רבים) בהם התובע יכול להביא להיפוך הנטל. במידה והנטל מתהפך, הנתבע ייאלץ להוכיח את העדר רשלנותו (וככל שהוא לא ירים את הנטל הדרוש, הוא יחויב בפיצויים). במקרה דנן, בית המשפט בחן את טענות הצדדים וקבע כי הנטל יונח על כתפי עיריית חיפה.
המים היו "דבר נמלט" המצדיק את היפוך נטל הראיה
סעיף 38 לפקודת הנזיקין קובע כי במידה ומה שגרם לנזק היה "דבר נמלט אשר היה עלול לגרום לנזק בהימלטו", והנתבע היה בעליו, הממונה עליו ו/או תופס הנכס אשר מתוכו נמלט הדבר, עסקינן בעילה להיפוך נטל הראיה. במקרה דנן, הנזק לרכב נגרם כתוצאה מחתיכת עץ אשר נסחפה ביחד עם המים ברחוב. מים אלה נמלטו מקולטני ניקוז בכביש אשר היה בחזקת עיריית חיפה. הלכה פסוקה היא כי "מים הינם חומר נמלט אשר חלים עליהם הוראות סעיף 38 לפקודת הנזיקין". בית המשפט הדגיש כי גם אם סעיף 38 לא היה חל על המקרה, הרי שנטל הראיה היה יכול להיות מועבר מחמת סיבה אחרת.
ההצפה בכביש המדובר הייתה עניין שגרתי אשר חזר על עצמו (לפי עדות המבוטח שלא נסתרה) מדי שנה במשך חמש שנים (לפחות) לפני האירוע. יתרה מכך, עיריית חיפה הייתה בעלת ידיעה בלעדית בכל הנוגע לקולטנים אשר מהם נמלטו המים, ואשר היו בבעלותה ותחת החזקתה. דהיינו, בית המשפט קבע כי היה זה נכון להעביר את נטל הראיה לפתחה של העירייה, ולבקש ממנה להסביר כיצד זה היא לא התרשלה בדאגה לכך שהקולטנים לא יגרמו להימלטות מים (שגרמה במקרה דנן להצפה). העירייה טענה כי למרות שהיא הייתה אחראית על הקולטנים, היא לא הייתה יכולה לצפות את האירוע וזאת משום שהוא התרחש ביום בו ירדו באזור "גשמים עזים ביותר". דהיינו, נטען כי האירוע היה בלתי צפוי.
בית המשפט דחה את טענות העירייה וקבע כי כמות הגשם אשר ירדה במקום לא הייתה "מקרה טבעי בלתי רגיל". עיריית חיפה לא הוכיחה מה הייתה כמות הגשמים שירדה ביום נשוא התובענה, ולא הובאו דו"חות מטעם השירות המטאורולוגי אשר היו יכולים להצדיק את הטענה בדבר "המאורע החריג". "לא הוכח מה נדירות התופעה ומה שכיחותה. העירייה לא הייתה יכולה ליהנות מפטור מאחריות או להצליח בטענתה להעדר קשר סיבתי או ניתוקו", נכתב בפסק הדין, "במילים פשוטות - הנתבעת לא הרימה את הנטל ולא הוכיחה כי לא התרשלה".
