(נצ') 3011/07 תמש (נצ') 3011-07 ל.א נ' מ.א
תביעות לחלוקת רכוש מושפעות משורה ארוכה של גורמים הקשורים במערכת היחסים בין בני הזוג. לא אחת, מועד הקרע ומועד הגירושין אינם אחד. לדוגמא, בני זוג אשר היו נשואים 20 שנה, אך חיו בנפרד כחמש שנים לפני הגירושין. במקרה כגון דא, ברור כי מועד הקרע איננו הגירושין כי אם עזיבת הבית ומועד הפרידה "האמיתית".
יש לכם שאלה?
קביעתו של מועד הקרע מושפעת ממערכת היחסים בין הצדדים במהלך נישואיהם. כיצד ניתן לקבוע את מועד הקרע כאשר עסקינן בבני זוג אשר היו מצד אחד נשואים במשך כמעט ארבעה עשורים, אך נישואיהם היו רצופים בעליות ומורדות (ואף בהליכים משפטיים). שאלה אשר זהו עניינה הונחה לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה.
בני הזוג במקרה זה התחתנו בשנת 1973, ובשנת 2009 הם התגרשו בפסק דין אשר ניתן בבית הדין הרבני. בעוד האישה טענה כי מועד הקרע היה ביום הגירושין, הגבר היה סבור כי המשטר הרכושי המשותף הסתיים כבר בשנת 1993. הגבר טען כי חיי הנישואין של גרושתו ושלו היו רצופים בוויכוחים, ריבים, וקושי רב. לדבריו, החל משנת 1993, היחסים נכנסו ל"משבר עמוק" ובסופו של דבר הוא עזב את הבית בשנת 2001.
האישה טענה, לעומת זאת, כי הקרע אירע עם הגירושין בשנת 2009, או עם הגשת התביעה המתוקנת בעניין הגירושין שנתיים קודם לכן (2007). בית המשפט קבע ראשית כי עצם העלאת הטענות הנ"ל על ידי האישה תחמו את המחלוקת לכל היותר לשנת 2007. דהיינו, נקבע כי הגשת תביעת גירושין אליה נכרכו סוגיות רכוש, בשנת 2007, העידה על קרע בנישואים אשר אין להכיר בו צפונה מכך. לאחר מכן, בית המשפט בחן את הסוגיה אשר הונחה לפתחו וקבע כי מועד הקרע בין הצדדים אירע בשנת 2001, עם עזיבתו של הגבר את הבית.
טיב היחסים ומשמעותו לגבי מועד הקרע
הגבר טען כי יחסי הצדדים היו טובים והרמוניים במשך כ-20 שנה, והתערערו רק בשנת 1993. אי לכך, לדבריו, מועד הקרע הנכון היה בשנה זו. מנגד, האישה טענה כי מאז תחילת הנישואין היחסים היו קשים ובלתי סדירים, ועל כן עזיבתו של הבעל את הבית בשנת 2001 לא שינתה דבר בנישואים והינה חסרת משמעות מבחינת קביעת מועד הקרע. בית המשפט ביכר בעניין זה את גרסתו של הבעל.
נקבע כי "עד לשנת 1992, חיי הנישואין היו טובים ותקינים". השופט התרשם כי הגבר לא ניסה להפריז בעדותו וענה בכנות גם כאשר דברים שאמר היו עלולים לכאורה לפגוע בגרסתו. מנגד, עדותה של האישה לכך שיחסי הצדדים היו "גרועים" כבר מההתחלה לא הייתה אמינה ונדחתה על ידי השופט. "האישה לקתה בהגזמה ואף סתרה את עצמה במספר מקומות", נכתב בפסק הדין.
יודגש כי בשנת 1993 התנהל הליך משפטי בין הצדדים אשר במסגרתו האישה הצהירה כי "חל שינוי קיצוני בהתנהגות הנתבע". בית המשפט הסיק מכך כי בשנה זו "חל שינוי" בנוגע ליחסים אשר "לא היו רעועים מלכתחילה". אי לכך, בית המשפט ציין כי ניתן היה לראות בכך סתירה בנוגע לטענות האישה באשר ל"יחסים בלתי תקינים כבר מראשיתם". "אני קובע כי עד שנת 1992 הצדדים חיו חיי זוגיות, אף אם היו סכסוכים כאלה ואחרים ביניהם", כתב השופט בפסק הדין.
מ-1992 ועד 2001
הצדדים לא היו חלוקים כי לאחר שנת 1992 השתנתה מערכת היחסים ביניהם. עם זאת, בית המשפט קבע כי לא ניתן להגדיר זאת כ"קרע" בחיי המשפחה. דהיינו, חרף המחלוקות והוויכוחים, לא נפסק השיתוף בין הצדדים מבחינה רכושית. עם זאת, ולמרות שהאישה הגישה תביעה להצהיר על זכויות בנכסים ובמזונות, ההליך הסתיים בהסכם שלום בית. דהיינו, הצדדים ביקשו להמשיך ולהיות נשואים זה לזו חרף המחלוקות. במסגרת הסכם זה, "הצדדים הצהירו כי יעשו ככל שביכולתם על מנת לנהל חיי משפחה סדירים ולהשכין אווירה של כבוד הדדי בבית". השופט עסק גם ביחסיהם של בני הזוג לאחר הסכם שלום הבית.
הוכח כי היחסים לא היו "טובים". בני הזוג ישנו בנפרד וקיימו מערכת קשה של זוגיות קלוקלת. עם זאת, הם קיימו שותפות רכושית, חגגו חגים ושבתות והיו נכונים לסייע לילדיהם בכל עת. בשלב מסוים, הנתבע אף נתן עינו באחרת וניהל עימה רומן מחוץ לנישואים. עם זאת, בית המשפט קבע כי בחינת יחסיהם של בני הזוג כמכלול העידה על כך שהפרידה דא פקטו הייתה רק עם עזיבת הבית על ידי הגבר בשנת 2001.
.jpg)
-min(2).jpg)
