עמל"ע 51081-07-11

 

בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין זיכה עורך דין מעבירה של פגיעה בכבוד בית המשפט (אך הותיר את הרשעתו בעבירות אחרות, חמורות פחות). לשכת עורכי הדין ערערה לבית המשפט המחוזי, הן על הזיכוי והן על קולת העונש. מדובר בעורך דין אשר הועמד לדין משמעתי לאחר שהתבטא כלפי ראש לשכת ההוצאה לפועל בגסות. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור על זיכוי עורך הדין. עם זאת, עונשו של האחרון הוחמר קמעה.


כנגד עורך הדין במקרה דנן נטען כי האחרון הטיח כלפי גורמים שונים דברים פוגעניים במסגרת הליכי הוצאה לפועל. בין השאר, המשיב ייחס "רשעות וטמטום" לבנק הזוכה וכינה את כונסת הנכסים "טיפשה". כמו כן, עורך הדין רמז על משוא פנים והעלה "תהיות" באשר לקשר בין ראש ההוצאה לפועל וכונסת הנכסים. בעקבות הדברים הנ"ל, וועד מחוז תל אביב של לשכת עורכי הדין הגיש כנגד המשיב תביעה לבית הדין המשמעתי המחוזי.

 

בית הדין המשמעתי קיבל את התביעה וקבע כי יש להשעות את עורך הדין ולהטיל עליו קנס כספי בסך 1,500 ₪. עורך הדין הגיש ערעור על כך לבית הדין המשמעתי הארצי. בית הדין הארצי קיבל את הערעור באופן חלקי וקבע כי יש לזכות את המערער מעבירה של "פגיעה בכבוד בית המשפט". כמו כן, בית הדין הארצי ביטל את השעייתו בפועל של עורך הדין.

 

ערעור לבית המשפט המחוזי


הפרשה לא הסתיימה כאן וועד מחוז תל אביב הגיש ערעור על קביעתו של בית הדין הארצי לבית המשפט המחוזי בירושלים. במסגרת הערעור, נטען כי בית הדין שגה כאשר זיכה את המשיב מהעבירה של פגיעה בכבוד בית המשפט. הוועד טען כי הדברים אשר יוחסו למשיב "חרגו ממתחם גבולות הביטוי כלפי נושאי משרה שיפוטית". כמו כן, וועד מחוז תל אביב הוסיף וטען כי האינטרס הציבורי מקפל בתוכו גם חובה לשמור על טוהר מקצוע עריכת הדין ולמנוע פגיעה באלה העוסקים במקצוע, ובאמון הציבור בו. באשר לעונש, לשכת עורכי הדין טענה כי הדברים אשר נאמרו על ידי עורך הדין לא היו יכולים להיות עניין להקל בו ראש. נטען כי על רקע התגברות המקרים בהם עורכי דין "משחררים חרצובות לשונם כלפי סמכויות שיפוטיות", שומה על בית המשפט לקבוע סטנדרטים ברורים באשר לענישה במקרים כגון דא.


המשיב טען כי למרות שאמירותיו היו לכאורה "מקוממות", הרי שהן נאמרו במסגרת תפקידו. לדבריו, גם אם לא מדובר ב"אמירות המצויות בגדר כללי הנימוס המקובלים", לא היה מקום להחמיר בעונשו. כמו כן, עורך הדין הוסיף כי הוא אמר את הדברים במסגרת מלאכת ההגנה על לקוחו, והציבור מצפה מעורכי דין שילחמו למענו בעת ביצוע שליחותם.


בית המשפט המחוזי מתח ביקורת על עורך הדין וקבע כי הדברים אשר האחרון הטיח בראש ההוצאה לפועל היו ללא ספק "דברים שאינם ערבים לאוזן". השופט, צבי סגל, הוסיף וקבע כי ייתכן בהחלט שמדובר בדברים אשר חרגו מתחום הביטוי הראוי בבית משפט. עם זאת, בפסק הדין נקבע כי עורך הדין לא חצה בדבריו "קווים אדומים כה חמורים" ולא הייתה הצדקה לפגוע בעיקרון חופש הביטוי אשר הוגדר לא אחת כ"נשמת אפה של הדמוקרטיה".