תמש (נצ') 43961-03-12‏ ‏ ד.ב.צ נ' א.א

 

אח הגיש כנגד שלושת אחיו תביעה לפירוק שיתוף בנכס מקרקעין. מדובר בנכס אשר האחים היו בעלי זכויות שוות בו וזאת לאחר שהוא עבר בירושה לילדים לאחר פטירת אביהם. הסוגיה אשר עמדה על הפרק הייתה האם יש לפרק את השיתוף לפי הוראות חוק הירושה, או שמא בהתאם להוראות חוק המקרקעין.


יש לכם שאלה?

פורום פירוק שיתוף

פורום עיזבון

פורום ירושות וצוואות

 

ההורים במקרה דנן ערכו צוואות הדדיות ובהן הוסכם כי הזכויות בנכס תהינה שוות בין האחים. בצוואות נקבע כי במידה ואחד הילדים יהיה מעוניין בפירוק השיתוף בנכס, יהיה עליו לשאת בעלויות הכרוכות בכך. הילדים ניסו להגיע להסכמות באשר לאופן פירוק השיתוף באמצעות גישור ואף הוסכמה עליהם שמאות באשר לשווי הנכס (2.5 מיליון שקלים). בשלב מסוים אף הוסכם גם כי אחת הבנות תרכוש את הזכויות בנכס מאחיה. עם זאת, עסקה זו לא יצאה אל הפועל וזאת משום שהאחים החזיקו האחד כנגד השני טענות שונות. בסופו של היום, אחד האחים הגיש את התביעה דנן לבית המשפט לענייני משפחה, ועתר לפרק את השיתוף בנכס לפי חוק הירושה, ולחילופין לפי סעיף 40 לחוק המקרקעין.


המסגרת המשפטית ועיקרון הנפילה המיידית


הנחת המוצא של בית המשפט והצדדים הייתה כי הזכויות בנכס היו שייכות לעיזבון האב המנוח, והדרך לפירוק השיתוף הוגדרה בצוואת האחרון. סעיף 1 לחוק הירושה קובע את עיקרון "הנפילה המיידית". על פי עיקרון זה, כאשר אדם נפטר, עיזבונו עובר ליורשיו. דהיינו, הזכויות הקניינות של היורשים מתגבשות כבר עם פטירת המוריש ולא רק כאשר הן נרשמות במרשם המקרקעין. צו ירושה הינו אפוא צו דקלרטיבי, הוא איננו יוצר זכויות קנייניות ונועד רק להצהיר על זהותם של היורשים, שיעור העיזבון, וחלקו של כל אחד מהיורשים.


דהיינו, ליורשים אין חלק בכלל העיזבון, או בנכס מסוים, עד למועד חלוקתו. זכותו של היורש קמה לו אפוא רק לאחר חלוקת העיזבון. המועד של חלוקת העיזבון הוא למעשה הנקודה בה הקניין עובר להיות קניין פרטי ואיננו עוד "קניין באגד נכסים". ישנה חשיבות בדיני הקניין להגדרת מועד חלוקת העיזבון, וזאת משום שלאחר מועד זה היורש הינו בעל קניין פרטי.


במקרה דנן, המנוח קבע כי הדירה לא תעבור להיות רשומה על מי מיורשיו עד למכירתה וחלוקת תמורה. למעשה, בית המשפט קבע כי מהוראה זו של הצוואה היה ניתן ללמוד כי התביעה הוגשה כאשר הצדדים היו עדיין במישור קיום הצוואה (ובתחום דיני הירושה), ו"טרם הם הגיעו לממלכת דיני הקניין נשוא חוק המקרקעין". אי לכך, נקבע כי אין להידרש כלל לשאלה האם יש לבצע בנכס פירוק שיתוף מכוח חוק הירושה או מכוח חוק המקרקעין. נקבע כי הדרך הנכונה לפעול במקרה דא הייתה על ידי מינוי מנהל עיזבון, אשר ימכור את הנכס, ויחלק תמורתו בין האחים.

 

חלוקה לפי דיני הירושה


עם זאת, גם כאן לא הסתיים הדיון. בית המשפט התייחס לכך כי היות ואחת מהילדות הייתה מעוניינת לרכוש את זכויות אחיה, סביר להניח שמנהלת העיזבון, לכשתתבקש למכור את הנכס, תתקל בהתנגדויות שונות. יתרה מכך, בית המשפט ציין כי מבחינת טענות הצדדים עלה כי המחלוקת המרכזית ביניהם נגעה לשאלה - האם יש לאפשר לאחות הנתבעת לרכוש את הנכס, והאם זכותו של אחד הצדדים להטיל "וטו" על ההחלטה.


סעיף 111(א) לחוק הירושה קובע כי כאשר נכסי עיזבון מחולקים לפי צו מטעם בית המשפט, הדבר נעשה כאשר היורשים אינם מסוגלים להגיע להסכמה כיצד יחולקו ביניהם נכסי העיזבון. כמו כן, סעיף 113(א) לחוק זה קובע כי נכסים אשר אינם נתונים לחלוקה הינם נכסים אשר "מאבדים שיעור ניכר מערכם".


במקרים בהם מדובר בכינוס נכסים בתוך המשפחה, קיים ניגוד עניינים מובנה. מחד, ברור אפוא כי הצדדים לפירוק השיתוף מעוניינים למקסם את הרווח והתשואה בגין מכירת הנכס באמצעות הליך התמחרות. מנגד, ישנם שיקולים נוספים כגון "השארת הנכס במשפחה". אי לכך, נקבע כי הדרך הראויה במקרים אלה הינה על ידי איזון באופן הבא - פירוק השיתוף יעשה בדרך של התמחרות, תוך מתן עדיפות ליורש להיות נוכח בהתמחרות ולהשוות את ההצעה הגבוהה ביותר. בית המשפט בחן את טענות הצדדים וקבע כי יש ללכת בדרך זו גם במקרה דנן.