ת"ע 107960/09
במסגרת הליך בבית המשפט לענייני משפחה, אשר עסק בקבילות צוואה וכשרותו של המצווה לערוך מסמכים שונים עובר לפטירתו, ביקש אחד הצדדים לזמן לעדות את עורך דינו. המבקש טען כי מדובר בעורך דין המכיר אותו עשרות שנים ואשר מטפל בענייניו המשפטיים במשך כ-26 שנה. לדבריו, לא היה לו מעולם עורך דין אחר אשר ייצג אותו ולא היה מקום לדרוש מעורך דינו להתפטר מייצוגו על מנת שיתאפשר לו לתת עדות. בית המשפט דחה את הבקשה.
המסגרת המשפטית
סעיף 36 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986 קובע כי עורך דין איננו רשאי לייצג אדם בהליכים משפטיים במידה והוא עומד להעיד מטעמו באחד משלבי המשפט. סעיף זה קובע כי במידה ועורך הדין מבין במהלך המשפט כי עליו לתת עדות מטעם מרשו, הוא מחויב להפסיק את הייצוג. יודגש כי נקבעו בסעיף זה מספר חריגים. ראשית, כאשר עורך הדין נקרא לעדות על ידי בעל דין יריב או בעניין אשר הינו טכני, הוא איננו חייב לחדול מהייצוג. כמו כן, בעל הדין המבקש את עדות עורך דינו רשאי לפנות בעניין זה לבקשת אישור מהוועד המחוזי בלשכת עורכי הדין או מבית המשפט.
ד"ר גבריאל קלינג, בספרו "אתיקה בעריכת דין", עמד על השיקולים אשר צריכים להנחות את בית המשפט בסוגיות כגון דא:
- רצון למנוע דחיית המשך המשפט עד למינוי עורך דין אחר לבעל הדין המבקש. מדובר בדרך כלל במקרים בהם עדותו של עורך הדין דרושה באופן בלתי צפוי, תוך כדי המשפט, בעקבות אי התייצבות עד או התפתחות אחרת.
- מהות עדותו של עורך הדין ומרכזיותה מבחינת הסוגיה נשוא התובענה.
- קושי בהעברת הייצוג לעורך דין אחר.
- שמיעת עמדת הצד השני. יודגש כי אין בהסכמתו של הצד היריב כדי להתיר את מתן עדותו של ב"כ הצד השני. האיסור בכללי האתיקה לא נועד רק להגן על היריב אלא גם על כבודו של עורך הדין וכבוד מקצוע עריכת הדין.
מן הכלל אל הפרט
במקרה דנן, בית המשפט קבע כי לא היה ספק שעורך דינו של המבקש התבקש לתת עדות הקשורה בטבורה לליבת הנושא שעמד על הפרק (מצבו של המנוח בעת חתימה על מסמכים שונים בסמוך לצוואה). אי לכך, השופטת, מירה דהן, קבעה כי לא ניתן לסווג עדות זו כ"עניין טכני". השופטת הוסיפה כי מדובר בעדות העוסקת בעניין מהותי ולא היה מקום להתירה מבלי להפסיק את הייצוג המשפטי. "אכן", קבעה השופטת, "האיסור לפי סעיף 36 איננו מוחלט וניתן לקבל אישור לעדות כגון דא מהוועד המחוזי או מבית המשפט". עם זאת, השופטת מצאה כי לא התקיימו התנאים הדרושים לשם הליכה בדרך של חריג זה.
יש לכם שאלה?
השופטת ציינה כי הסעיף הנ"ל איננו מציין מהם המקרים בהם הסמכות להתיר עדות עורך דין תהיה נתונה לבית המשפט, ואימתי היא תונח לפתחו של הוועד המחוזי. כמו כן, בסעיף לא נמצאים השיקולים אשר אמורים לעמוד לנגד עיניהם של המתבקשים לאשר בקשה כגון דא. במקרה זה, השופטת קבעה כי היות ועסקינן בשאלה מקצועית ואתית, נראה כי הסמכות העיקרית לפי סעיף 36 לכללי האתיקה הייתה צריכה להיות בידיו של הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין. עם זאת, כפי שצוין לעיל, החוק התיר גם לבית המשפט את הסמכות לסטות מהכלל המונע מעורך דין לתת עדות מטעם בא כוחו.
במקרה דנן, בית המשפט דחה את הבקשה מחמת שני טעמים עיקריים:
- לא הוצגו נסיבות "חדשות" אשר הצדיקו את עדותו של עורך הדין באופן מפתיע. השופטת הדגישה כי פרטי המקרה היו ידועים למבקש ולבא כוחו כבר מתחילת ההליך. דהיינו, הם ידעו כבר בראשית המשפט כי ייתכן ותקום להם תועלת בקבלת עדות מעורך הדין.
- לא הוכחה טענת המבקש כי "אין עורך דין אחר אשר ייצג אותו". השופטת קבעה כי מדובר בטענה ללא בסיס, קל וחומר כאשר עסקינן במקרה בו "היריעה הייתה פרושה במלואה בפני המבקש ובא כוחו מבעוד מועד".
.jpg)
.jpg)
