התופעה של "הדרת הנשים" תפסה בתקופה האחרונה "מקום של כבוד" באמצעי התקשורת השונים. בין אם מדובר בסוגיות כגון אוטובוסים מופרדים בשכונות חרדיות, ובין אם עסקינן בפרסומת או מופעי בידור המצנזרים מראה נשים מטעמים דתיים, אין ספק ש"הדרת נשים" הינה נושא אשר החברה הישראלית עוסקת בו רבות.

 

לא אחת, נשמעות טענות כנגד רבנים מטעם חברה קדישא העורכים הלוויות ומונעים מנשים לשאת הספדים בפני הנפטר ובני המשפחה. להלן דוגמא למקרה בו בית המשפט קבע כי חברה קדישא תפצה אישה אשר הגישה תביעה נזיקית בשל הפרדת נשים וגברים במסע ההלוויה של אביה המנוח.


התובעת טענה כי במהלך ההלוויה, הרב אשר ערך את הטקס הפריד בין הנשים והגברים בכפייה. כמו כן, התובעת הוסיפה כי נמנעה ממנה האפשרות לשאת הספד לזכרו של אביה. בתחילה, חברה קדישא טענה כי היא אינה חייבת בפיצויים לתובעת וזאת משום שהיא לא הדריכה ו/או הנחתה את רבניה לפעול תוך כדי הפליה אסורה. לאחר מכן (ובעקבות שמיעת העדים בתיק), חברה קדישא הבינה לליבה של התובעת והביעה צער על התנהלותו של הרב. התביעה התקבלה במלואה.


הפרדה בין הנשים והגברים ומניעת הספד מפי אישה


מסע ההלוויה של המנוח נערך לפני כשנתיים, בינואר 2011, באופקים. התובעת טענה כי הרב אשר ערך את ההלוויה ביצע את הטקס תוך כדי הפרדה בין נשים וגברים. אי לכך, הגברים עברו לקדמת ההיכל ואילו הנשים נותרו מאחור. כתוצאה מכך, טענה התובעת, היא לא הייתה יכולה ללוות את אביה בדרכו האחרונה. התובעת הגישה כנגד חברה קדישא תביעת פיצויים על סך של כ-32,000 שקלים בגין עוגמת הנפש אשר נגרמה לה בשל התנהלותו של הרב בהלוויה.


יתרה מזאת, התובעת הוסיפה כי הרב מנע ממנה לשאת את ההספד שכתבה לזכרו של אביה, וזאת אך ורק בשל היותה אישה. הודגש כי בני המשפחה ניסו לדבר אל ליבו של הרב ולאפשר לתובעת לשאת דברים, אך האחרון סירב והציע לקרוא את ההספד בעצמו. התובעת טענה כי היא סירבה לכך וזאת משום שחשה לא בנוח כי דברים אישיים שכתבה לאביה יוקראו על ידי אדם זר.


חברה קדישא טענה בכתב ההגנה כי היא דואגת שלא להפלות בין גברים ונשים והיא הייתה קשובה לרצון בני המשפחה במקרה זה. נטען כי אף בני המשפחה נחלקו ביניהם באשר לנשיאת ההספד על ידי התובעת ולבסוף הדבר הסתדר בהסכמה במקום. בנוגע לרב המדובר, אשר הלך בינתיים לעולמו, נטען כי לא מדובר בעובד של חברה קדישא אלא באדם שעסק במלאכה בהתנדבות.


חברה קדישא התייחסה גם לאווירה הציבורית בתקופה האחרונה וטענה כי התובעת ביקשה "לרכב על הגל התקשורתי" על מנת "להכפיש את שמה". עם זאת, יודגש כי לאחר שנציגי הנתבעת שמעו במהלך המשפט את עדויותיהם של בני משפחתה של התובעת, לרבות האלמנה אשר נמנע גם ממנה ללכת לצד בעלה בדרכו האחרונה, הם הביעו צער עמוק על המקרה. נציג חברה קדישא אף הוסיף כי החברה מוכנה לקבל אחריות למעשיו של הרב אשר ערך את הטקס ולהוציא הנחיה חד משמעית לרבנים לכבד את רצון האבלים ולהימנע מאפליות כגון דא.
 

כפי שצוין לעיל, בית המשפט קבע כי דין התביעה להתקבל. השופט, עמית כהן, קבע כי התנהלותו של הרב במקרה דנן עלתה כדי אפליה אסורה אשר יש להוקיעה מכל וכל. נקבע כי ההפרדה שבוצעה בטקס ההלוויה בין נשים וגברים הייתה בניגוד לרצון המשפחה והתובעת. כמו כן, השופט הוסיף כי אין לעבור לסדר היום על מצב בו רב מונע מבתו ואלמנתו של אדם לשאת הספד לזכרו ו/או לצעוד עימו בדרכו האחרונה. יודגש כי בית המשפט ציין לטובה את ההכרה של חברה קדישא בעוגמת הנפש שנגרמה לתובעת, וכן נכתב כי ראוי לציין את העובדה שהנתבעת הביעה צער עמוק וקיבלה אחריות מלאה על המקרה. בסופו של היום, נפסקו לטובתה של התובעת פיצויים בסך כ-32,000 שקלים.