סע (ת"א) 40545-03-12
חברה העוסקת בייצור אנרגיה מגלי ים הגישה תביעה כנגד עובדת לשעבר וזאת בטענה כי האחרונה הקימה חברה המתחרה בה, תוך כדי כך הפרה של חובות שונות. החברה טענה כי העובדת עזבה את העבודה והקימה חברה אשר פועלת על ידי הטכנולוגיה שלה באופן ברור. לטענתה, עסקינן בלא פחות מ"גזל סוד מסחרי".
יש לכם שאלה?
מנגד, העובדת לשעבר, מקימת החברה החדשה, טענה כי לא מדובר ב"גזל סוד מסחרי" וזאת משום שמעסיקתה הקודמת לא השכילה להוכיח את קיומו של סוד כגון דא. במקביל לתביעה העיקרית, המעסיקה הראשונה הגישה לבית הדין לעבודה בקשה לצו מניעה זמני אשר במסגרתו בית המשפט התבקש לאסור על העובדת לשעבר להשתמש בטכנולוגיה שלה בחברתה החדשה. בית הדין לעבודה, בבואו להידרש לבקשה למתן סעד זמני, מטיל על המבקש להוכיח "ראיה לכאורה לביסוס תביעתו". כמו כן, גם כאשר מונחת לפני בית הדין ראיה כגון דא, שומה עליו לאזן בין האינטרסים השונים לרבות חופש העיסוק של המשיב. חופש העיסוק הינו זכות חוקתית אשר לא בנקל בית הדין יתערב בהיקפה. הקווים המנחים לסוגיה זו נקבעו בפסיקות כגון בג"צ יבין פלסט, פרשת צ'ק פוינט ופרשת סער.
במקרה דנן, המבקשת טענה כי היה קיים אינטרס לגיטימי למנוע את השימוש בטכנולוגיה המדוברת על ידי המשיבה, וזאת בשל היותה "סוד מסחרי". לטענתה, עסקינן בטכנולוגיה אשר פותחה על ידה בעמל רב, במשך שנים רבות, ותוך כדי השקעת משאבים שעלו מיליוני שקלים. המבקשת סמכה טענותיה על שלושה אדנים עיקריים:
- היכרותה של המשיבה עם הטכנולוגיה.
- היות המבקשת "היחידה בתחום האנרגיה הירוקה אשר עוסקת בהפקת חשמל מגלי ים".
- תחרות בלתי הוגנת בינה לבין החברה שהוקמה על ידי המשיבה (מהלך אשר מטרתו, לטענת המבקשת, הייתה להותיר אותה ללא פירות להשקעתה רבת השנים תוך גזילת עמלה).
מנגד, המשיבה טענה כי המבקשת לא הוכיחה את קיומו של ה"סוד מסחרי". כמו כן, לטענתה, לא הוכח שימוש באותם הסודות המסחריים הנטענים.
סוד מסחרי, מהו?
סוד מסחרי מוגדר בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות. על פי סעיף זה, מדובר במידע עסקי, מכל סוג שהוא, אשר איננו ניתן לגילוי בנקל ואיננו נחלת הרבים. כמו כן, על הסוד להעניק לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ומוטל על בעל הסוד לנקוט באמצעים סבירים לשמור על סודיותו. במקרה דנן, בית הדין לעבודה קבע כי אין להיעתר לבקשת החברה לסעד זמני וזאת בשל מספר היבטים.
ראשית, לא הוכח כי הטכנולוגיה המדוברת הייתה סוד מסחרי. למעשה, המשיבה הוכיחה כי שימוש ב"טכנולוגיה הסודית" נעשה גם על ידי חברות אחרות בארץ ובעולם. יתרה מזו, אף מנכ"ל החברה התובעת הודה כי ייצור אנרגיה מגלי הים לא היה פיתוח אישי ופרטי שלו. כמו כן, נקבע כי המעסיק לא פעל באופן סביר על מנת למנוע את הפצתו של "הסוד". פרטי "הסוד" הופיעו לעיני כל דורש באתר האינטרנט של החברה, וכן באתרי אינטרנט נוספים.
החברה התובעת טענה כי המידע באתרים הנ"ל היה מידע כללי והסוד המסחרי בא לידי ביטוי בפרטים הנדסיים אשר ישבו בבסיס הטכנולוגיה. אמרה, אך לא פירטה. אי לכך, טענתה נדחתה. בפסק הדין נקבע כי הלכה פסוקה היא שעל מנת להוכיח סוד מסחרי יש לתארו בפרטי פרטים, ואין להיתלות במילה "טכנולוגיה" כהרמת נטל ההוכחה לעניין זה.
יתרה מזאת, המבקשת לא הוכיחה גם השקעת משאבים כספיים "אדירים" (כטענתה) בטכנולוגיה המדוברת. למעשה, עיון בדו"חות הכספיים של החברה הצביע דווקא על כך שבמשך כעשר שנים החברה לא השקיעה כלל בפיתוח. החברה המבקשת ניסתה לטעון כי היא הגישה בקשה לרישום פטנט בעקבות הפיתוח. עם זאת, צוין כי הבקשה לפטנט התיישנה בגין אי תשלום אגרה והדבר אמר דרשני. "המבקשת אפשרה לפטנט לפקוע בהעדר תשלום אגרה, ולהותירו ללא כל הגנה במשך תקופה ארוכה. עובדה זו לא התיישבה עם טענתה כי עסקינן בסודות יקרי ערך", נכתב בפסק הדין.
.JPG)
