תמש (טב') 9065-04-10‏ ‏ פלוני נ' פלונית

 

האם בית המשפט יכיר בשותפות בחשבון בנק בין בני זוג ידועים בציבור? כיצד תיבחן שותפות זו והאם קיימת משמעות למועד הצטרפותה של האישה לחשבון? סוגיות אלה עמדו במרכזו של פסק הדין הבא. בני הזוג במקרה דנן ניהלו מערכת יחסים במשך שמונה שנים אשר במהלכה נולדו להם שני ילדים משותפים. כמו כן, במרוצת התקופה הצדדים מכרו ורכשו נכסים שונים שמומנו מכספים משותפים וממכירת נכס שהיה בבעלות האישה עובר לחיים המשותפים. סוגיית השיתוף בחשבון הבנק הייתה במרכז המחלוקת בין הצדדים.

 

יש לכם שאלה?

פורום ידועים בציבור

פורום חלוקת רכוש

פורום הסכם ממון

 

החשבון המשותף המדובר היה חשבון בנק של הגבר מלפני החיים המשותפים. בשלב מסוים, הנתבעת הצטרפה לחשבון הבנק והחשבון הפך לחשבון משותף. הצדדים ניהלו את הוצאות המשפחה מחשבון בנק זה, אליו הופקדו משכרותיהם ובאמצעותו שולמו ההוצאות השונות. בני הזוג היו חלוקים באשר למועד הצטרפותה של האישה לחשבון. כמו כן, הם היו חלוקים באשר לחלקה של האישה ביתרת החובה שהצטברה בחשבון זה.

 

יתרת חובה בחשבון

 

התובע טען כי החל משנת 2002 הנתבעת הייתה שותפה בחשבון (שלוש שנים לאחר תחילת הקשר). הנתבעת אישרה כי היא הצטרפה לחשבון, אך לא נתנה תשובה ברורה באשר למועד ההצטרפות. הגבר ביקש להוכיח את טענותיו על בסיס מסמכי בנק שצירף לתביעתו. בית המשפט קבע כי ניתן להסיק ממסמכים אלה שהנתבעת הצטרפה לחשבון, לכל המוקדם, בסוף שנת 2004. במועד זה, יש לציין, החשבון היה מצוי ביתרת זכות.

 

הגבר טען כי במועד הפרידה, יולי 2007, יתרת החובה בחשבון עמדה על כ-90,000 שקלים. אי לכך, הוא ביקש לחייב את בת זוגו לשעבר במחצית מיתרת חובה זו. עם זאת, עיון בתדפיס החשבון מיולי 2007 הצביע על יתרה חובה של כ-60,000 שקלים "בלבד". בכתב ההגנה, הנתבעת טענה כי אכן הצדדים ניהלו חשבון משותף אך התובע היה זה שגרם להצטברות יתרת החובה וזאת בשל "חוסר אחריות כלכלית".

 

בית המשפט קבע כי לא הייתה מחלוקת שמדובר בחשבון בנק שהיה משותף לבני הזוג עד ליולי 2007. כמו כן, הלכה פסוקה היא כי "חזקה על כספים המצויים בחשבון משותף, שהם שייכים לשני בעלי-החשבון, בחלקים שווים". הודגש כי לא עלה בידיה של האישה להוכיח שהחוב ביתרת החובה של חשבון הבנק היה תולדה של "מניפולציה" של התובע או בגין "אחריותו הבלעדית". במקרים בהם אחד הצדדים טוען להעדר אחריות לחובות, עליו נטל הראיה. אי לכך, והיות והאישה לא השכילה להרים את הנטל האמור, נקבע כי היא הייתה חייבת במחצית יתרת החובה במועד הפרידה.