ק"ג 32257-10-10
אדם אשר היה מבוטח על ידי "מבטחים - מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ" הלך לעולמו. לאחר פטירתו, בת זוגו תבעה מהקרן קצבת שאירים. הקרן דחתה את התביעה. האם בית הדין לעבודה יעמוד לימין בת הזוג? האם עסקינן בידועים בציבור?
יש לכם שאלה?
במקרים בהם מבוטח לא היה נשוי בעת פטירתו, הזכות לפנסיית שאירים יכולה לעמוד גם לידועה בציבור שלו. עם זאת, לעיתים, האישה נתקלת בסירוב לתשלום המדובר וזאת בטענה כי היא "לא הוכיחה שהיא אכן הייתה בת זוגו הידועה בציבור של המנוח". במקרים כגון דא, האישה יכולה לפנות לבית הדין לעבודה.
עמדת ההלכה הפסוקה
בית הדין הארצי לעבודה קבע לא אחת שהוכחה בדבר קיום יחסי ידועים בציבור תלויה בראיות לפיהן בני הזוג ניהלו יחידה משפחתית וחיים משותפים. כפי שצוין לעיל, עסקינן בעניין עובדתי אשר צריך להיתמך על ידי תשתית ראייתית. דהיינו, מוטל על האישה להוכיח כי היא הייתה הידועה בציבור של המנוח והציבור קיבל את המנוח ואותה כבעל ואישה לכל דבר ועניין. האישה צריכה להוכיח כי הקשר בין המנוח לבינה היה "קשר לתמיד" והיו בו סימנים של "יחידה משפחתית".
הרציונאל העומד מאחורי חובה זו טמון במהותה של הזכות לפנסיית שאירים לבת זוג ללא נישואין. לפיו, במקרים בהם האישה הייתה ידועה בציבור של המנוח, והשניים ניהלו משק בית משותף, ייתכן כי עם פטירתו של בן הזוג האישה תימצא עצמה אל מול חיסרון כלכלי. חשוב להדגיש כי גם אישה אשר איננה מצויה במחסור כלכלי יכולה להיות מוגדרת כ"אלמנתו" של המנוח לאחר הוכחת קשר של ידועים בציבור.
בפס"ד דב"ע 37/97 – 6 אליציה פוגל נ' מבטחים נקבע כי על מנת להכיר בידועה בציבור יש לעבור "מבחן כפול". בשלב הראשון, יש להוכיח את קיומה של מערכת יחסים אינטימית בין בני הזוג אשר הייתה מבוססת על הבנה, מסירות וחיבה. בשלב השני, מוטל על הידועה בציבור להוכיח כי בני הזוג ניהלו משק בית משותף, לא בשל צורך אישי מבחינת כדאיות כלכלית, אלא באופן כנה ומתוך קיומם של חיי משפחה. לא זו אף זו, ייתכן כי הידועה בציבור הייתה בשלב מסוים בעלת מעמד כאמור, אך המעמד הנ"ל נפסק בשל אי קיומו של אחד התנאים בשלב מאוחר יותר.
מהו משק בית משותף?
הפסיקה הגדירה "משק בית משותף" באופן הבא – שיתוף בין בני הזוג בנושאים כגון לינה, אכילה, שתייה, מקום מגורים, הלבשה, וצרכים נוספים יומיומיים אשר כל אחד מהצדדים היה זקוק להם. משק בית משותף הינו מצב בו כל אחד מהצדדים תורם ככל יכולתו ומקבל לפי צרכיו. יודגש כי משק בית משותף יכול להיות תקף גם כאשר בני הזוג ניהלו – לכאורה – משטר רכושי מופרד (לדוגמא, חשבונות בנק אישיים).
פנסיית שאירים, לפי התקנון האחיד של מבטחים, הינה זכות אשר עומדת לידועה בציבור לאחר שהתקיימו שני תנאים. ראשית, ערכאה משפטית הכירה במערכת היחסים בין האישה ובין המבוטח כמערכת יחסים של ידועים בציבור. שנית, בני הזוג גרו ביחד לפחות שנה עובר לפטירת המנוח.
מן הכלל אל הפרט
במקרה דנן, בתו המאומצת של המנוח העידה כי התובעת הייתה שכנה שלהם וחברה של אימה. לטענתה, לאחר פטירתה של אימה, כאשר היא הייתה בת 6 בלבד, התובעת התמסרה לטיפול בה ולאחר מכן הייתה האומנת שלה. הבת הוסיפה כי בילדותה היא גרה בשני הבתים, הן בביתו של המנוח והן בביתה של התובעת. כאשר בתו המאומצת של המנוח נשאלה אודות הקשר בין אבי המאמץ ובין התובעת, האחרונה אמרה את הדברים הבאים:
"הם עברו לגור ביחד. הם ניהלו משק בית משותף. היא לא היתה המטפלת שלו, אלא שלי. אבא שלי היה אדם חולה. לא הייתה ביניהם מערכת יחסים רגילה כמו שהיית מצפה מכל זוג אחר בגלל המחלה של אבא. הקשר שלו עם התובעת היה קשר מיוחד. הרגשות שלאבא היה לתובעת לא היה לו לאף אחד. עם התובעת הוא היה יושב, מדבר, צוחק איתה. איתי לא תמיד היה לו את הקשר כמו שהיה לו עם התובעת. הם לא אהבו לדבר על מערכת היחסים שלהם ושמרו על הפרטיות שלהם וכולנו קיבלנו את זה..היתה להם מערכת יחסים מיוחדת. אני יודעת שלתובעת היה קצת קשה עם זה, כי היא כן רצתה לצאת, לבלות, אבל היא הבינה את המצב כי היא אהבה את אבא".
בית הדין לעבודה מצא את עדותה של הבת מהימנה ואמינה. כמו כן, הודגש כי היו סימנים נוספים אשר קשרו בין בני הזוג - לדוגמא, שם שניהם הופיע על תיבת הדואר המשותפת. יש לציין כי בשלב מסוים התובעת התגרשה מבעלה ועל כן היא עזבה את הבניין ועברה לגור בסמוך. לטענתה, היא לא שינתה את כתובתה לכתובתו של המנוח, למרות שעברה לגור בפועל בדירתו, וזאת משום שכיבדה את פרטיותו של המנוח מחד, ואת הכאב אותו יחוש הגרוש שלה (אשר גר בבניין) מאידך.
ידועים בציבור ללא עדויות המשפחה, האמנם?
מבטחים טענה כי התובעת לא הוכיחה חיים משותפים באופן ראוי וזאת משום שלא הובאו לעדות קרובי משפחתו של המנוח. הלכה פסוקה היא כי אחת הדרכים להוכיח קשר של ידועים בציבור הינה על ידי הבאת עדים מבני המשפחה המעידים על טיב הקשר בין בני הזוג. במקרה דנן, התובעת הסבירה כי לא הובאו בני משפחה נוספים לעדות וזאת משום שבמהלך השבעה היא הסתכסכה עימם. יתרה מכך, התובעת טענה כי היא הייתה משפחתו הקרובה של המנוח, ובני משפחתו הביולוגיים לא היו עימו בקשר במשך שנים רבות. בית הדין לעבודה קיבל את טענותיה בעניין זה.
בסופו של היום, בית הדין לעבודה קבע כי התובעת הוכיחה את קיומם של יחסי ידועים בציבור בין המנוח לבינה. אי לכך, נקבע כי היא הייתה זכאית לפנסיית שאירים ממבטחים.
.jpg)
.jpg)
