על פי נתונים של משטרת ישראל, המתפרסמים הבוקר באתר "עמותת אור ירוק", חלה עלייה משמעותית בגניבות הרכב בישראל בשנת 2011 לעומת השנה אשר קדמה לה. מהנתונים עולה כי בשנת 2011 נגנבו בישראל 22,100 כלי רכב.
יש לכם שאלה?
70% מהרכבים הגנובים הועברו לאחר גניבתם לשטחי הרשות הפלשתינאית. בעמותת "אור ירוק" מזהירים כי לגניבות הרכב הרבות עלולות להיות השלכות הרות גורל על הבטיחות בדרכים וזאת משום שרכבים רבים מפורקים ברשות הפלשתינאית וחוזרים לישראל כחלקי חילוף לשימוש מוסכים לא מורשים. במקרים כגון דא, טוענים בעמותת "אור ירוק", נעשה שימוש בחלפים לא תקינים, על ידי מוסכים לא מורשים, ובכך נוצרות סכנות רבות לנהג ולמשתמשים ברכב. מרבית הרכבים נגנבו באזור המרכז (23%). לעומת זאת, באזורים כגון יהודה ושומרון או צפון הארץ נרשמו שיעורים נמוכים בהרבה (2% ו-5% בהתאמה). רוב מוחלט של הרכבים הגנובים הינם רכבים פרטיים (64%) ו-15.3% הינם רכבים דו גלגליים.
ביטוח רכב, מהו?
לאחר רכישת רכב, בעל הרכב מחויב בעריכת ביטוח חובה. ביטוח החובה הינו חובה חוקית אשר מטרתה לעגן את הזכות לפיצויים במקרה של תאונת דרכים עם הרכב המדובר (ללא קשר לשאלת האשם בתאונה). ביטוחים נוספים אשר ניתן לרכוש לרכב הינם ביטוחים מקיפים. ביטוח מקיף יכול להיות ביטוח עצמי (כנגד גניבה ונזקי רכוש אשר נגרמו לרכב כתוצאה מגניבה, שריפה וכו'), וביטוח צד ג' המעניק כיסוי ביטוחי לנזקי רכוש אשר ייגרמו על ידי הרכב לצד שלישי.
מדי שנה, מונחות לפתחן של הערכאות המשפטיות בישראל תביעות רבות בגין גניבות רכב. לא אחת, חברות הביטוח מבקשות להסיר את אחריותן לפיצוי המבוטח וזאת על בסיס הצגת טענות שונות. להלן דוגמא למספר טענות מרכזיות אשר יכולות להיטען על ידי חברת הביטוח בעת אירוע של גניבת רכב והגשת תביעה בגינו.
מעורבות המבוטח בגניבה
חברת הביטוח יכולה לטעון כי אירוע הגניבה לא התרחש כפי שהמבוטח טוען אלא שהאחרון היה מעורב בגניבה בפועל. פעמים רבות, לאחר הגשת תביעה בגין גניבת רכב, חברת הביטוח שולחת חוקר פרטי מטעמה אשר יחקור את האירוע. לא אחת, החוקר ינסה "לתפוס את המבוטח בלשונו" ולמצוא סתירות בגרסאותיו אשר יקימו את החשד הסביר בדבר מעורבות המבוטח בגניבה.
כאשר אדם מגיש תביעה בגין גניבת רכב, מוטל עליו להוכיח את מקרה הביטוח. במידה וחברת הביטוח מבקשת להחיל על המקרה את אחד החריגים לחבותה, ואירוע הביטוח הוכח, הנטל עובר לכתפי הנתבעת. הלכה פסוקה היא כי ביטוח מפני גניבה, שוד או פריצה הינו ביטוח כנגד סיכון אשר נגרם (מטבעו) כתוצאה ממעשה מכוון של אדם. כמו כן, על פי רוב, אדם איננו גונב או שודד מעצמו. עם זאת, על בעל הנכס המבוטח להוכיח לא רק את החיוב אלא גם את השלילה כי המעשה לא נעשה בהסכמתו או בידיו.
במסגרת תביעה אשר נדונה לאחרונה בבית המשפט השלום בירושלים, חברת ביטוח טענה כי תביעת בני זוג בגין גניבת רכבם לא הייתה אלא גניבה מבוימת אשר במסגרתה בני הזוג ביקשו להונותה. הרכב המדובר נגנב ב-3 לאפריל 2011 מחניית ביתם של התובעים. חברת הביטוח טענה כי מחקירה שנעשתה עלה כי התובעת או מי מטעמה עשו יד אחת על מנת לביים את גניבת הרכב ולהוציא כספים מהנתבעת שלא כדין.
יודגש כי בני הזוג נחקרו במשטרה בחשד למסירת הודעה כוזבת וניסיון להונות את חברת הביטוח, אך לא הוגש כנגדם כתב אישום בגין מעשים לכאוריים אלה. כמו כן, חברת הביטוח טענה כי זמן קצר לפני שהרכב "נגנב", הוא פורסם למכירה על ידי בני הזוג. זאת ועוד, חברת הביטוח הדגישה כי התובעת הסכימה בהתחלה להיבדק בפוליגרף, אך מאוחר יותר, ובשל הצעת עורך דינה, חזרה בה מהסכמתה הנ"ל.
בית המשפט בחן את טענות הצדדים וקבע כי טענות חברת הביטוח בנוגע למעורבות בני הזוג בגניבת הרכב לא הוכחו. "אין די בחשד בעלמא כדי לבסס את טענות הנתבעת", נכתב בפסק הדין, "בנדון דנן, החשד של הנתבעת עלה מכך שהרכב פורסם בעבר ומכך שלא ניתנו דפי חשבון בנק ופירוט שיחות. באשר לפרסום, התובעת נתנה הסבר מניח את הדעת. לגבי הסירוב לתת דפי חשבון בנק ופירוט שיחות, לא היה בסירוב זה לכשעצמו כדי לעורר חשד שיכול היה להצדיק אי מתן פיצוי בגין העלמות הרכב".
אי הפעלת אמצעי אזעקה
טענה פופולארית נוספת אשר נטענת על ידי חברות הביטוח בעת גניבת רכב הינה אי הפעלת אמצעי אזעקה כנדרש. בפוליסות ביטוח רכבים מופיעים לרוב חריגים הקובעים כי לא תקום תחולה לפוליסה במידה והמבוטח לא ינקוט באמצעי הגנה מוסכמים (לדוגמא, אזעקה, איתוראן וכדומה). עם זאת, חשוב לדעת כי גם חברת הביטוח מכירות בעובדה כי אמצעי ההגנה הנ"ל אינם מספקים לרכב את ההגנה המושלמת. תקלות במערכות האלקטרוניות, או נטרולן על ידי הגנב, יכולות לאפשר את גניבת הרכב חרף הפעלת מערכות האזעקה. בעניין זה, בתי המשפט פסקו בשורה של פסקי דין כי הנטל להוכיח את החריג לפוליסה מונח על כתפי חברת הביטוח.
דהיינו, עליה להוכיח כי המבוטח אכן לא פעל בהתאם לקבוע בפוליסה. מבחינת המבוטח, חשוב להדגיש כי מוטל עליו למסור עובדות ופרטים נכונים לחברת הביטוח, כבר למן הרגע הראשון שלאחר גילוי הגניבה. כמו כן, מומלץ להתייעץ עם עורכי דין כבר בשלב זה, וזאת משום שסתירות בגרסאותיו של המבוטח, בצירוף עם כישלון אזעקה הרכב או מערכת האיתוראן, עלולים להביא לדחיית התביעה.
במקרים בהם חברת הביטוח מסרבת לשלם את הכיסוי הביטוחי בשל העדר אזעקה, חשוב לדעת כי גם כאשר ישנו "אמת" בטענותיה, ייתכן והמבוטח זכאי למצער לחלק מהפיצויים. לדוגמא, המבוטח יקבל את הפיצויים תוך הפחתת "אשם תורם" (דהיינו, אשמתו בגניבה בגין אי הפעלת האזעקה).
גניבת רכב מאויש
פעמים רבות, נהג רכב עוצר במהלך הדרך, יוצא מן הרכב לזמן קצר בלבד, ואז גנב נכנס למכונית ונמלט מהמקום. מדובר אפוא בגניבת מוכנית כאשר הרכב היה מאויש. למרות שהאירוע נשמע נדיר, גניבות רכב מתרחשות באופן זה (לדוגמא, בתחנות דלק או באזורים "בעייתיים") עשרות פעמים בשנה. לא אחת, חברת הביטוח תמהר ותדחה את תביעתו של המבוטח בגין גניבת הרכב, וזאת בטענה כי הרכב הופקר על ידי בעליו. במקרים אלה, חברת הביטוח תדגיש פרטים כגון – הותרת הרכב דלוק, השארת מפתחות הרכב בסוויצ', העדר קשר עין בין המבוטח ובין הרכב וכדומה.
דוגמא למקרה כגון דא ניתן לראות בע"א 3547/07 ים תיכון זרעים נ' אליהו חברה לביטוח. במקרה זה, נהג רכב הבחין בנהג רכב אחר העוצר בצד הכביש ומחליף גלגל. על מנת לסייע, נהג הרכב עצר את רכבו מאחורי הרכב התקול תוך שהרכב פועל ואורותיו מכוונים לרכב התקול. בעודו מסייע לנהג האחר להחליף את הגלגל, רכבו נגנב לפתע. בית המשפט דחה את טענות חברת הביטוח בנוגע ל"הפקרת הרכב" וקבע כי עליה לשלם למבוטח את הכיסוי לפי הפוליסה. אכן, ברור כי מומלץ להוציא את המפתח מהסוויצ' ולמנוע מצב, ולו לכאורה, של "הפקרת רכב". עם זאת, חשוב לדעת כי חברת הביטוח איננה זכאית "להתחמק" מתשלום הכיסוי הביטוחי במקרים כגון דא. העניין פתוח לפרשנות וייצוג משפטי נכון יכול בהחלט להוציא את המבוטח כאשר ידו על העליונה.
