תמש (טב') 20198-10-09‏ ‏ צ.ה נ' מ.י

 

במסגרת מחלוקת בין אח ואחות, האחרונה הגישה תביעה לביטול מינויו של אחיה כבן ממשיך במשק הוריהם המנוחים. האחות טענה כי יש לבטל את כתב המינוי של אחיה כבן ממשיך וזאת משום שחתימתה של האם לא הופיעה על כתב המינוי אשר נמסר לסוכנות היהודית.

 

יש לכם שאלה?

פורום דיני מושבים


מדובר בירושת משק חקלאי כאשר ההורים המנוחים החזיקו בזכויות ברי רשות בו מכוח הסכם משולש בין מינהל מקרקעי ישראל, המושב והסוכנות היהודית. בית המשפט ציין כי כתב המינוי, אשר צורף לכתב התביעה ואשר עליו הופיעה חתימת האם, היה למעשה מסמך מזויף וזאת משום שחתימתה של האם צולמה והודבקה עליו בשיטת "פוטומונטאז'". אי לכך, בית המשפט קבע כי יש להתייחס לכתב המינוי כמסמך אשר נחתם על ידי האב בלבד. הודגש כי כתב המינוי המקורי אכן נשלח לסוכנות ללא חתימת האם.


האם היה צורך בחתימת האם?


האח הנתבע טען כי לא היה צורך לקבל את חתימת האם וזאת משום שהיא הלכה לעולמה לפני שאביו נפטר. בית המשפט דחה טענה זו בקובעו כי מועדי הפטירה של ההורים לא היו רלבנטיים לסוגיה דנן. הודגש כי בעת עריכת כתב המינוי, בשנת 1976, שני ההורים היו בחיים (האם נפטרה בסוף שנות ה-90 ואילו האב נפטר כשבע שנים אחריה). בפסק הדין נקבע כי השאלה הרלבנטית היחידה אשר עמדה על הפרק הייתה - מה היו דרישות הדין בעת עריכת כתב המינוי, הא ותו לא.


האח טען כי בתקופה המדוברת, שנות ה-70 של המאה הקודמת, היה נהוג שרק בן זוג אחד חותם על כתב מינוי של בן ממשיך. לדבריו, נציגת מינהל מקרקעי ישראל אף אישרה זאת בעדותה בפני בית המשפט. בפסק הדין צוין כי אכן נציגת המינהל העידה ש"היא הכירה מקרים בהם רק אחד מבני הזוג חתם על מינוי בן ממשיך". עם זאת, נטען כי כאשר טפסים כגון דא היו מגיעים למינהל, הנוהל במינהל היה להחזיר את הטופס לשם החתמת שני ההורים. במקרים בהם אחד ההורים הלך לעולמו זה מכבר, נציגת המינהל הסבירה כי המינהל דורש פסק דין הצהרתי לשם אישור כתב המינוי. בית המשפט מצא בעדותה של נציגת המינהל סתירה לשיטתו של התובע.


שני הצדדים צריכים לחתום


הלכה פסוקה היא כי כתבי מינוי לבן ממשיך אשר חתומים רק על ידי צד אחד אינם קבילים. לדוגמא, השופטת צפת, בתמ"ש (ת"א) 71010/97 צרור שמחה נ' שמעון צרור, ביטלה כתב מינוי אשר נחתם על ידי אחד מההורים וזאת למרות שהאב טען כי הוא חתם בשם אשתו. בעניין צרור, השופטת צפת אף דחתה את טענותיה של הסוכנות היהודית לכך שהיה קיים נוהג במשפחה זו לפיו האיש היה חותם בשם האישה. הודגש כי חרף קיומו של "נוהג" כאמור, היה צריך לבדוק את מקרה של כתב המינוי באופן ספציפי. במילים אחרות, גם אם האב היה חותם בשם אשתו על מסמכים שונים, הרי שאין נפקא מינה לעניין זה לגבי החתימה הספציפית בכתב המינוי.


במקרה דנן, בית המשפט קבע כי האח לא הוכיח, ולו בראשית ראיה, כי האם הייתה מודעת למינויו כבן ממשיך. כפועל יוצא מכך, לא הוכחה הסכמתה למהלך. "האח כשל מלהביא ולו עדות אחת אשר הייתה יכולה להעיד על כך שהאם הייתה נוכחת באסיפה הכללית של האגודה בה אושרה חברותו או מועמדותו כבן ממשיך", נכתב בפסק הדין, "דווקא עדותו בהקשר זה חיזקה את הדעה כי האם כלל לא הוזמנה לאותו אסיפה". יתרה מכך, חתימת האב על כתב המינוי נעשתה בנוכחות עד, והאח לא ראה לנכון להזמין את העד הנ"ל למתן עדות בפני בית המשפט.