תד (ב"ש) 1671-07

 

נהיגה בשכרות הינה עבירת תנועה חמורה אשר המחוקק קבע לצידה עונש פסילת מינימום. אי לכך, במידה ואדם מורשע בנהיגה בשכרות, בית המשפט יגזור עליו (כמעט בכל המקרים) פסילה של שנתיים לכל הפחות. לעיתים, כאשר הנהיגה בשכרות הינה חמורה ו/או כאשר היא הייתה מלווה בביצוע עבירות נוספות, בית המשפט יכול לגזור על הנהג עונשים "קשים" יותר (עד כדי מאסר מאחורי סורג ובריח).

 

יש לכם שאלה?

פורום נהיגה בשכרות

 

להלן דוגמא למקרה בו אדם הורשע בנהיגה בשכרות ובית המשפט נדרש לגזור דינו. עסקינן במקרה "בלתי רגיל" כאשר הנאשם הינו אדם מבוגר, סב לנכד בן 3, אשר נהג שיכור כלוט בניגוד לכיוון התנועה בכביש מהיר. כתוצאה מנהיגתו הנ"ל, נגרמה תאונת דרכים לרכבים שנסעו בנתיב בכיוון ההפוך לכיוון נסיעתו של הנאשם.

 

שיקולים בגזר דין בגין נהיגה בשכרות

 

בית המשפט, בבואו לגזור את דינו של אדם שהורשע בנהיגה בשכרות, מתייחס לשורה של שיקולים. מדובר בשילוב של שיקולים כלליים (לדוגמא, הצורך בהרתעת הציבור ושיתוף פעולה של בתי המשפט עם המשטרה והמדינה בעניין התפיסה כי נהיגה בשכרות הינה עבירה המסכנת חיי אדם וכדומה), ושיקולים אישיים (נסיבותיו האישיות של הנאשם כגון עברו התעבורתי). בין השאר, בית המשפט מבקש לענות על שאלות מנחות כגון:

  1. האם הנאשם לקח אחריות על מעשיו? האם הוא הפנים את חומרתם?
  2. כמה שנים מחזיק הנאשם ברישיון נהיגה, וכמה עבירות מאז עלה על הכביש לראשונה?
  3. האם מדובר ברצדיויסט ביחס לסוג העבירה בה הורשע הנאשם?
  4. האם הנאשם הינו, בדרך כלל, אדם נורמטיבי?
  5. האם הנאשם יוכל לנהל שגרת חיים סבירה לאחר ענישתו ומה תהיה השפעת הרשעתו על חייו ועל חיי בני משפחתו התלויים בו.

הלכה פסוקה היא כי מדובר בשיקולים אשר נבחנים בהתאם לפסיקה הרלבנטית ועל בסיס הכלל לפיו "הענישה הינה תמיד עניין אינדיבידואלי". חשוב להדגיש לעניין זה כי בתי המשפט רואים בחומרה עבירות של נהיגה בשכרות ורכבים הוגדרו לא אחת כ"חפצים מסוכנים אשר יכולים בקלות לקטול חיים". אי לכך, כאשר אדם נוטל לידיו הגה בגילופין, קל וחומר כאשר מדובר בשיעור אלכוהול ניכר (במקרה דנן – פי ארבעה מהמותר), הרי שניתן לראותו כ"מחזיק נשק טעון ולא נצור במקום ציבורי". לא זו אף זו, בית המשפט התייחס לכך שבמקרה הנ"ל התממשה הסכנה וכתוצאה מנהיגתו של הנאשם, שלא הבחין מימינו ומשמאלו, נפצעו לא פחות מחמישה בני אדם.

 

רף הפסילה כפונקציה של רף השכרות

 

עם זאת, בית המשפט התייחס גם לנסיבותיו האישיות של הנאשם. הנאשם הוגדר כ"אדם נורמטיבי, סב לנכד בן 3, מהנדס במקצועו אשר מאז קבלת רישיון הנהיגה בשנת 1994 צבר 13 הרשעות שהיו כולן עבירות ברירת קנס". כמו כן, הודגש כי הנאשם מעולם לא הורשע בנהיגה בשכרות. למעשה, בית המשפט ראה במקרה כהתנגשות עזה מאד בין עבירה חמורה לבין אורח חייו הספציפי של הנאשם. עם זאת, בית המשפט הדגיש כי המרחק בין הנאשם לבין מאסר בפועל, בשל העבירה החמורה ותוצאותיה, לא היה רחוק כלל וכלל.

 

בסופו של היום, ובהתחשב בנסיבות האישיות והנורמטיביות של הנאשם, בית המשפט הסתפק בפסילה משמעותית על פני מאסר מאחורי סורג ובריח. בית המשפט הדגיש כי למרות שהפסיקה קבעה לא אחת שהענישה בגין נהיגה בשכרות הינה אינדיבידואלית, הרי שקיים קשר ישיר בין תקופת הפסילה ובין רף האלכוהול שהוכח בנסיבות המקרה. לא אחת, נפסק כי רף הפסילה צריך לעלות בהתאם לרף השכרות.

 

"מידת אלכוהול גבוהה מעלה את רף הסכנה שיצר הנאשם לסביבתו ולכן מידת הענישה (ככל שהדבר קשור לתקופת הפסילה) צריכה לעלות בהתאם לאותו רף נמדד", נכתב בגזר הדין. לאחר איזון ובדיקה, תוך התייחסות למכלול השיקולים, בית המשפט מצא לנכון לגזור על הנאשם עונש של פסילה בת שש שנים.