עץ איקליפטוס נפל וגרם לנזקים לרכב אשר היה מבוטח על ידי מנורה חברה לביטוח בע"מ. מנורה שילמה את הפיצויים לבעל הרכב ופנתה לעיריית קריית אתא בתביעת שיבוב. חברת הביטוח טענה כי העירייה הייתה אחראית לנפילתו של העץ ועל כן היה עליה לשלם לה את הכספים אשר שולמו למבוטחה.
יש לכם שאלה?
בית המשפט השלום בקריות, אשר לפתחו הונחה התביעה, קבע כי דין טענות חברת הביטוח להידחות. בפסק הדין נקבע כי לא הייתה מחלוקת רצינית בין הצדדים בנוגע לזהות העץ – איקליפטוס. עם זאת, צוין כי העץ היה בשטח פרטי ולא בשטח אשר היה בבעלותה של העירייה. טענתה המרכזית של מנורה, אשר עברה בכתב התביעה ובסיכומיה כחוט השני, הייתה העדר היכולת לדעת על הנסיבות אשר גרמו לתאונה.
למעשה, חברת הביטוח טענה כי היות ולא היה ניתן לדעת מהן הסיבות אשר גרמו לתאונה, אך היה ברור כי העץ הוא זה אשר גרם לנזק, עסקינן בתחולתו של הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו" לפי סעיף 41 לפקודת הנזיקין. דהיינו, חברת הביטוח ביקשה להניח על כתפיה של העירייה את נטל ההוכחה בדבר העדר רשלנותה. התובעת טענה למעשה כי העץ היה "דבר מסוכן" אשר העירייה הייתה יכולה לשלוט עליו ולפקח עליו.
עצים אינם "דבר מסוכן" לפי פקודת הנזיקין
בפרק הדיון וההכרעה, בית המשפט הדגיש כי בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע כי עץ איננו "דבר מסוכן" לפי סעיף 38 לפקודת הנזיקין. אי לכך, צוין כי לא היה מקום לתחולתו של הכלל לפי סעיף 41 לפקודה. למעשה, חוץ מהעובדה שהעץ אשר גרם לנזקים היה מסוג איקליפטוס, חברת הביטוח לא הביאה כל הוכחה ו/או ראיה באשר למצבו של העץ מאז צמיחתו ועד למועד האירוע. דהיינו, לא הייתה הוכחה כי העץ דנן היה "מועד לפורענות".
חברת הביטוח תלתה יהבה על פסק הדין אשר ניתן בפרשת וורה נ' עיריית חיפה. עם זאת, בית המשפט הדגיש כי בניגוד לפרשת וורה, אשר במהלכה הובאה חוות דעתו של מומחה (אגרונום), במקרה דנן חברת הביטוח לא השכילה לתמוך טענותיה בעדות מקצועית. "משבאנו לבדוק איזה ראיות הוצגו בפנינו ביחס לעץ זה, מצאנו כי לא היו בפנינו ראיות כלל ועיקר. לאמור, מלבד ההסתמכות על פרשת וורה נ' עיריית חיפה, לא הוגשה חוות דעת כלשהי מטעם מומחה אשר בדק את העץ ועמד על הסיבות שהביאו לנפילתו לרבות מצבו, אופן צמיחתו וכדומה. למעשה, חברת הביטוח לא הוכיחה מדוע היה צריך להזהיר את העירייה מפני סיכון קיים אשר חייב אותה לכאורה לנקוט באמצעי מנע שהיה בהם כדי למנוע את הנזק שאירע", כתבה השופטת בפסק דינה.
זאת ועוד, בפסק הדין בפרשת וורה לא נקבע כי עץ הינו דבר מסוכן לפי פקודת הנזיקין. "אכן", נכתב בפסק הדין, "קיימת אחריות עקרונית כלפי העירייה באשר לנפילות עצים בשטח שיפוטה, וזאת כאשר ניתן לצפות את האירוע של נפילת העץ ו/או את הנזק אשר עלול להיגרם כתוצאה מנפילה זו".
במקרה דנן, בית המשפט עמד על כך כי עץ האיקליפטוס אשר נפל על הרכב היה בשטח בבעלות פרטית ולא בשטח ציבורי. אי לכך, לא קמה חובה כלפי העירייה מכוח היותה המחזיק במקרקעין. השופטת ציינה כי לא היה די בעובדה כי עץ איקליפטוס נפל על מנת להקים כנגד העירייה חזקה בדבר רשלנותה. טענות אלה של חברת הביטוח, נקבע בפסק הדין, היו צריכות להיות מבוססות על חוות דעת מקצועית המתייחסת לעץ הספציפי ולאירוע נשוא התובענה. "לא הוגשה בפניי חוות דעת של אגרונום אשר הייתה בה התייחסות לאופן נטיית העץ, טיבו, מערכת השורשים אשר החזיקה אותו, מחלות מהן הוא סבל, חוזקו וכדומה", קבעה השופטת.
