תא (חי') 8171-01-11‏

 

בתחילת שנת 2009, צה"ל פתח במתקפה על ארגון החמאס ברצועת עזה בעקבות ירי מתמשך של טילים ורקטות אל עבר ישובי הדרום. המבצע, אשר זכה לשם "עופרת יצוקה", נמשך כחודש ובמהלכו נפגעו אזרחים משני הצדדים. במהלך הלחימה נפגעו גם אזרחים פלשתינאים אשר לא היו מעורבים באופן ישיר במאבק הצבאי.


12 פלשתינאים הגישו תביעה כנגד המדינה לפיצויים בעקבות נזקי גוף אשר נגרמו להם בינואר 2009 במהלך המבצע. התובעים טענו כי הם זכאים לפיצויים מהמדינה בעקבות מותן של שתי נשים פלשתינאיות שנהרגו בהפצצות צה"ל. המדינה הגישה לבית המשפט בקשה לחייב את התובעים הפלשתינאים להפקיד בקופת בית המשפט כספים אשר יהוו ערובה לתשלום הוצאותיה במידה והתביעה תידחה. מדובר בבקשה אשר הוגשה מכוח תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי.

 

"סיכויי התביעה אפסיים"


המדינה הדגישה בבקשתה כי "סיכויי התביעה אפסיים" וזאת נוכח העובדה כי האירועים נשוא התובענה התרחשו במהלך מבצע "עופרת יצוקה" שהוכר בפסיקה כפעולה מלחמתית של צה"ל. אי לכך, טענה המדינה, קיימת לה חסינות מכוח סעיף 5 לחוק הנזיקים האזרחיים. על פי סעיף זה, המדינה אינה אחראית לנזקים שנגרמים לאזרחים במהלך פעולות מלחמתיות. המדינה טענה עוד כי עסקינן בתושבי עזה אשר נמצאים מחוץ לתחומי שיפוטה של מדינת ישראל, ואשר לא ניתן להצביע על נכסים בבעלותם הנמצאים בתחומי המדינה (ואשר היו יכולים לשמש כערובה להוצאותיה בהליך דנן).

 

הפלשתינאים: "המדינה הפציצה כדי להרוג"


התובעים הפלשתינאים טענו כי בקשתה של המדינה נועדה להקשות עליהם לערוך את הדיון בתביעה ולגרום להם למשוך תביעתם. לטענתם, המדינה ביקשה למעשה "לנצל את ההליכים המשפטיים". בנוגע לאירוע לגופו, הפלשתינאים טענו כי הירי על הבית במקרה דנן היה תוצאה של "כינון ישיר במטרה להרוג אותם" וזאת למרות שהם "אזרחים תמימים שלא איימו על חיילי הצבא".


בית המשפט קיבל את בקשתה של המדינה וקבע כי כל אחד מהתובעים יפקיד ערובה בקופת בית המשפט על סך של 20,000 שקלים. בפסק הדין הפנה השופט לכך שמדובר באירוע שאף התובעים הכירו בו כחלק מהפעולה המלחמתית במסגרת מבצע "עופרת יצוקה".

 

בעניין זה, בית המשפט הפנה לתביעתו של ארגון "רופאים לזכויות אדם" נגד מדינת ישראל (תביעה אשר הוגשה עוד במהלך הלחימה) אשר במסגרתה דחה בג"צ את טענותיהם של התובעים בשל הנסיבות הקשות והמורכבות שעמדו מאחורי מבצע "עופרת יצוקה". במקרה דנן, בית המשפט אף הדגיש כי לדידו – בשל טענות ההגנה והפסיקה – נראה כי סיכויי התביעה נמוכים ביותר. יתרה מכך, הלכה פסוקה היא כי היות ולא ניתן להפעיל כנגד תובעים פלשתינאים הליכי הוצאה לפועל, ובשל הקושי לגבות מהאחרונים הוצאות משפט עם דחיית תביעותיהם, ניתן לחייב תובעים כגון דא בהפקדת ערובה.