68 שנים לאחר תום מלחמת העולם השנייה, ו-64 שנים לאחר הקמת מדינת ישראל, חיים בינינו כרבע מיליון ניצולי שואה. על פי נתונים אשר התפרסמו בשנה שעברה על ידי עמותת "אביב לניצולי השואה",

 

כ-70,000 מהקשישים הללו חיים בעוני. כמו כן, ניצולי שואה רבים אינה ממצאים את הזכויות אשר מגיעות להם לפי התוכניות הקיימות והחוקים הרלבנטיים. לא אחת, ניצולי השואה ובני משפחותיהם אינם מודעים כלל לזכויות אשר להן זכאים ניצולי השואה או לגבי הגורמים הרלבנטיים (משרד האוצר, הקרן לרווחת נפגעי השואה, ועדת התביעות, ממשלת גרמניה וגופים נוספים). להלן מאמר קצר העוסק בפסקי דין אשר ניתנו לאחרונה בנוגע להוכחת קשר סיבתי בין מחלות כגון סוכרת, לחץ דם ומחלות לב, ובין השואה.

 

בשנת 2008, מינתה ממשלת ישראל וועדה בראשותה של השופטת (בדימוס) דורית דורנר אשר מטרתה הייתה לבחון את הסיוע לניצולי השואה. בעקבות המלצותיה של וועדת דורנר, הוקמה וועדת שני (בראשות פרופ' מרדכי שני) אשר התבקשה ליצור קריטריונים אחידים לשם הכרה במחלות שונות כקשורות בקשר סיבתי עם נזקי השואה. המלצות ועידת שני רלבנטיות לגבי ניצולים אשר עלו לפני אוקטובר 1953 לישראל ואשר מקבלים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים קצבה ממשרד האוצר.


וועדת שני קבעה, בנוגע למחלות נפוצות כגון סוכרת, יתר לחץ דם ומחלות לב, כי ניתן להוכיח את הקשר שלהן לרדיפות הנאצים. עם זאת, הודגש כי כאשר המחלה התפרצה כ-30 שנים לאחר השואה, קשה לבחון בבירור את מדיניות ההכרה לגביהן. מצד אחד, הדו"ח קבע כי תנאי הלחץ הנפשי והרעב בתקופת השואה היו עלולים לחשוף את הניצולים גם לאחר 50 ו-60 שנה למחלות אלה. מאידך, מהטבלאות אשר הוצגו בדו"ח וועדת שני לא היה ניתן למצוא תשובה ברורה לשאלת ההכרה במחלות אלה כקשורות בשואה (וזאת משום שעסקינן במחלות שנפוצות בקרב שאר האוכלוסייה בגיל הזהב).

 

פניה לבתי המשפט

 

אי לכך, ניצולים אשר פונים למשרד האוצר לשם הכרה במחלות הללו כקשורות ברדיפות הנאצים, צפויים לאכזבה. לא אחת, ניצולים אלה ייאלצו לחפש את המזור בין כותלי בית המשפט. חשוב להדגיש כי בתי המשפט נוטים לנקוט "ביד רכה" במקרים אלה ופסקי דין אשר ניתנו לאחרונה בבתי המשפט השלום בתל אביב ובחיפה, הכירו במחלות אשר התפרצו גם 30 שנים (ואף יותר) לאחר השואה. להלן דוגמא למספר פסקי דין רלבנטיים.

 

סוכרת - בפברואר 2010, בית המשפט השלום בחיפה הכיר בקשר הסיבתי שבין סוכרת אשר התפתחה אצל ניצולה כ-50 שנים לאחר השואה, לבין רדיפות הנאצים. במקרה זה, בית המשפט הכיר במחלה בשיעור של 75% בגין השואה, וזאת ברוח המלצות וועדת שני. יצוין כי לערעורה של ניצולת השואה צורפה חוות דעת רפואית ובית המשפט קיבל את הערעור גם על בסיס נכותה הגבוהה של המערערת.

 

יתר לחץ דם - במסגרת פסק דין אחר, אשר ניתן באותו החודש בבית המשפט השלום בתל אביב, הוכרה מחלת יתר לחץ דם כקשורה בקשר סיבתי עם קורות המערערת במהלך השואה. במקרה זה, דובר על ניצולת שואה אשר ברחה לברית המועצות ושהתה בתקופת המלחמה בבית יתומים. בית המשפט קבע כי למרות שמחלת יתר לחץ הדם פרצה בגופה של הניצולה לאחר כ-30 שנים מתום השואה, יש להכיר בה כקשורה לרדיפות הנאצים, וזאת על בסיס מסקנותיה של וועדת שני. חשוב אפוא להדגיש כי וועדת שני קבעה כי אין להכיר במחלות סוכרת ויתר לחץ דם אצל ניצולי שואה מ"מעגל שני" (אשר לא שהו במחנות השמדה, מחנות ריכוז או גטאות), וזאת כל אימת שהאחרונים לא הוכרו בעבר כסובלים מנכות נפשית בשיעור של 30% לפחות. עם זאת, מסקנותיה של וועדת שני אינן בבחינת "הלכה למשה מסיני". בפסק דין אשר פורסם לפני מספר חודשים נקבע כי הקריטריונים אשר הומלצו במסגרת וועדת שני אינם רשימה סגורה וניתן להכיר גם בניצולי שואה "ממעגל שני" כאשר הם חוו דחק בעוצמה הזהה לדחק אותו חשו ניצולים בגטאות ומחנות.

 

אלצהיימר - ניצולי שואה רבים סובלים ממחלת האלצהיימר. בית המשפט השלום בתל אביב פסק בינואר 2010 כי למרות שוועדת שני המליצה לגבי מחלות שיטיון כי יש להכיר רק ברבע מהן ורק לניצולי שואה "ממעגל ראשון" (גטאות ומחנות), ניתן להכיר במחלה הנ"ל גם בשיעור גבוה יותר. במקרה הנ"ל, בית המשפט הכיר במחלת האלצהיימר בשיעור של 33% אצל ניצולת שואה אשר פתחה את המחלה למרות שלא היו אצלה גורמי סיכון אחרים ונתוניה האישיים הצדיקו את בידולה מכלל קבוצת הסיכון הרלבנטית.


אוסטיאופורוזיס - מחלת האוסטיאופורוזיס הינה גם היא מחלה ממנה סובלים ניצולי שואה רבים. בפברואר 2010, בית המשפט השלום בתל אביב הכיר בניצולת שואה אשר שהתה בתקופת השואה ביאסי בגין תנאי מחסור ועוצר ששררו באותה התקופה. יתרה מכך, בית המשפט הדגיש במקרה זה כי וועדת שני אמורה לפרסם בקרוב המלצות ובהן התייחסות ספציפית לקשר הסיבתי שבין השואה לבין מחלת האוסטיאופורוזיס. אי לכך, נקבע כי הניצולה תוכל, בהתאם להמלצות החדשות, להגיש בקשה להגדלת שיעור ההכרה.