תע"א 4576-09
זכאותם של עובדים לקבל פיצויי פיטורים עם פיטוריהם מהעבודה נובעת, בין השאר, מתקופת העבודה. חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 קובע כי עובד יהיה זכאי לפיצויי פיטורים במידה והוא היה מועסק במקום העבודה במשך שנה לכל הפחות. לעיתים, ישנם אירועים אשר קוטעים את רצף ההעסקה (לדוגמא, מחלה). האם קיים בהכרח קשר בין תקופת העבודה הראשונה לבין תקופת העבודה השנייה? כמו כן, מהו דינו של מעצר או מאסר בעניין זה. סוגיה אשר זהו עניינה הונחה לפתחו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב.
יש לכם שאלה?
העובד במקרה דנן עבד במשך כשנתיים במאפיה ואז נעצר ושהה במעצר ומאסר במשך כשנה. לאחר שחרורו, העובד חזר לעבוד במאפיה שבועיים נוספים, ואז פוטר ביחד עם שאר העובדים עם סגירת המאפיה. בעקבות הפיטורים, העובד הגיש תביעה כנגד בעל המאפיה לתשלום פיצויי פיטורים.
המעצר/המאסר ניתק את תקופת העבודה
התובע טען כי הוא היה זכאי לפיצויי פיטורים וזאת משום שבמהלך כל תקופת המאסר והמעצר הוא לא ניתק את הקשר עם הנתבע והאחרון "המתין לסיום תקופת מאסרו על מנת להחזיר אותו לעבודה". מנגד, הנתבע טען כי כשנה לאחר שהעובד נעצר, וזמן קצר בלבד לפני סגירת המאפיה, "התובע הופיע לפתע בעסק ועבד בו מספר ימים עד לסגירתו". הנתבע אף הוסיף כי חזרתו של העובד למאפיה הייתה "ללא ידיעתו".
המחלוקת בין הצדדים נגעה למעשה למשמעותה של תקופת המעצר/המאסר מבחינת רציפות קיומם של יחסי עובד מעביד. לאחרונה, ניתן בסוגיה זו פסק דין אשר עסק בשאלה – באילו נסיבות יש לראות מאסר או מעצר כעילה לסיום קשר העבודה. בפסק דין זה, אשר ניתן על ידי השופט ספיבק בעב 2430/09 עאמר מוחמע עאטף – אשר ניב חשמל פלוס, נקבע כי יש לבחון כל מקרה לגופו תוך עמידה על שיקולים כגון – האם היה אקט של פיטורים/התפטרות, האם חוזה העבודה סוכל וכדומה.
במקרה דנן, בית הדין לעבודה קבע כי בהחזרתו של התובע לעבודה בפועל לא היה כדי הוכחה בדבר הסכמת הנתבע לכך ששתי תקופות העבודה תיחשבנה כאחת. השופטים עמדו על כך שמדובר היה בהפסקת עבודה של שנה, ובחזרה לעבודה לימים ספורים בלבד. למעשה, נקבע כי לא הוצגה בפני בית הדין ולו ראשית ראיה לכך שהתובע הוחזר לעבודתו במאפיה במסגרת רציפות בעבודה מלפני תקופת מאסרו.
.jpg)
-min(1).jpg)
.jpg)
