תיק הוצאה לפועל מס' 0315505111
אישה אשר נפתח כנגדה תיק בהוצאה לפועל בעקבות חוב לבנק איגוד בסך של כ-9,800 שקלים, הגישה בקשה לביטול צו עיכוב יציאה מהארץ שניתן כנגדה. החייבת טענה כי אין לעכב את יציאתה מישראל וזאת משום שמרכז חייה בארצות הברית. רשם ההוצאה לפועל בחן את טענותיה של החייבת ודחה את בקשתה.
יש לכם שאלה?
סעיף 14 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 קובע כי בסמכותו של רשם ההוצאה לפועל להוציא צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד חייב כאשר האחרון עומד לעזוב את המדינה בכדי למנוע ביצוע פסק דין ו/או לסכל הליכים אשר מתנהלים כנגדו. סעיף זה מוסיף וקובע כי רשם ההוצאה לפועל רשאי גם להתנות את יציאתו של החייב מהארץ על ידי מתן ערובה "להנחת דעתו".
כאשר רשם ההוצאה לפועל מבקש לעשות שימוש בסמכותו זו, עליו לשים לנגד עיניו גם את עקרונות המהפכה החוקתית וחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (המעגנים את זכות היסוד של אדם לצאת מהארץ). מנגד, עליו להתייחס גם לאינטרס הציבורי לכך שפסקי דין יכובדו ויוצאו אל הפועל. בפסיקה התפתח כלל מנחה לפיו אין למנוע יציאתו של תושב חוץ מן הארץ, גם כאשר האחרון איננו פורע את חובו, וזאת מחמת שני טעמים – הפגיעה האישית הקשה בחייב והעדר התועלת שבניתוק החייב ממקור פרנסתו.
יש לציין כי נמתחה באקדמיה ביקורת נוקבת על ההלכה האמורה. לדוגמא, המלומד, ד"ר דודי שוורץ, כתב בספרו כי מדובר בתופעה "מסוכנת" של "היחלצות כמעט אוטומטית לטובת חייבים ונתבעים". במקרה דנן, החוב אשר עומדת כנגד החייבת עמד כאמור על כ-9,800 שקלים. החוב לא שולם על ידי החייבת ומאז פתיחתו של התיק (במשך כחצי שנה) שולמו על ידה 200 שקלים בלבד. עם זאת, צוין כי עסקינן בחוב היחיד של החייבת.
לא הוכיחה מרכז חיים בארצות הברית
רשם ההוצאה לפועל אשר נדרש לבחון את עיכוב יציאתה של החייבת מהארץ קבע כי "עדותה הותירה רושם בלתי אמין בעליל, וזאת בלשון המעטה". לדוגמא, צוין כי החייבת פרצה במהלך עדותה "בבכי מופגן ומוגזם אשר לא הלם ו/או היה קשור לשאלות עליהן נשאלה". כמו כן, נקבע כי למרות ניסיונותיה של החייבת להוכיח העדר זיקה לישראל ומרכז חיים בארצות הברית, לא עלה בידיה לעשות כן.
רשם ההוצאה לפועל הדגיש כי החייבת התגוררה בישראל במשך 22 שנה ונמצאת בארה"ב שנה אחת בלבד. כמו כן, צוין כי מדובר באישה שהינה בעלת רישיון להדרכת ירי אשר עבדה בישראל בתוך מדריכת ירי מוסמכת (בשכר של כ-4,000 שקלים בחודש). רשם ההוצאה לפועל הוסיף כי החייבת לא פתחה חשבון בנק בארצות הברית וטענות בדבר שכרו של בעלה מעבר לים (2,000 דולרים לחודש לכאורה) לא גובו באסמכתאות כלשהן. זאת ועוד, רשם ההוצאה לפועל התייחס גם לכך שלחייבת לא היו נכסים בחו"ל וחשבון הבנק היחידי שלה היה החשבון בארץ (אצל הבנק הזוכה בתיק זה).
לסיכום,
נקבע כי אין לבטל את צו עיכוב יציאתה של החייבת מישראל, וזאת משום שכל האינדיקציות הרלבנטיות הצביעו על כך ש"התקיימו יותר נסיבות המבססות את זיקתה לישראל מאשר את זיקתה לארצות הברית". "כזכור", קבע רשם ההוצאה לפועל, "הנטל להוכחת התנאים לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ רובץ כל כולו על כתפי החייבת, ובסוגיה מהותית זו, כך גם בסוגיות אחרות, היא לא עמדה בו".
לא זו אף זו, הוכח כי בעלה של החייבת (אשר האחרונה טענה כי הם נמצאים "בהליכי פירוד וגירושין") מימן עבורה כרטיסי טיסה לישראל ולארצות הברית בעלות של אלפי דולרים. רשם ההוצאה לפועל תהה האם לא היה בכך כדי להוכיח שהאחרונה יכולה לשאת בתשלום החוב המדובר (וזאת בהתחשב בעובדה שמדובר בבני זוג הנשואים מזה 13 שנה).
.jpg)
.jpg)
