בגץ 5440/11
בית המשפט העליון, ביושבו כבית דין גבוה לצדק, נדרש לבחון האם סעיף 66א(6) לחוק ההוצאה לפועל, אשר מסמיך את רשם ההוצאה לפועל להגביל חייב מהחזקה או חידוש רישיון נהיגה, מהווה פגיעה "בלתי מידתית ודרסטית בזכויות אדם בסיסיות". מדובר בעתירה אשר הוגשה לבג"צ בעניין סעיף זה, וזאת משום שנטען כי עסקינן בסעיף הפוגע בחופש התנועה וחופש העיסוק של החייבים, באופן בלתי מידתי.
יש לכם שאלה?
העותר טען כי "ידה של מערכת ההוצאה לפועל קלה על ההדק בעת הפעלת סנקציה זו כנגד חייבים". כמו כן, העותר הלין כי ההוצאה לפועל לא מבחינה בהטלת סנקציה זו בין חייבים אשר אינם יכולים לשלם את חובותיהם מפאת אוזלת יד, לעומת חייבים סרבנים. במסגרת העתירה הוצגו נסיבותיו האישיות של העותר אשר הינו חייב בהוצאה לפועל הנתון תחת הסנקציה הנתונה, וזאת תוך טענה כי הדבר גרם לו לפגיעה בבריאותו.
הסעיף נשוא העתירה הינו סעיף אשר נכנס לתוקפו במסגרת תיקון 29 לחוק ההוצאה לפועל. תיקון זה, משנת 2008, היה למעשה תולדה של מסכת דיונים בוועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת. מדובר אפוא בתיקון אשר צמצם את האפשרות של מערכת ההוצאה לפועל להוציא כנגד חייבים צווי מאסר, ומנגד, הוענקו לרשם ההוצאה לפועל סמכויות להטיל מגבלות שונות על חייבים המתחמקים מתשלום חובותיהם.
בית המשפט העליון קבע כי דין העתירה להידחות על הסף. "נראה כי המנגנונים שנקבעו בחוק ביקשו לאזן בין זכויות הקניין של הזוכים, לבין החובה לשמור על זכויות החייבים וכבודם", כתב השופט רובינשטיין בפסק הדין. על פי סעיף זה, יש לציין, הטלת המגבלות נעשית אך ורק באחד המקרים הבאים:
- החייב משתמט מהחובה לפרוע חובותיו.
- עסקינן בחייב אשר חובו נובע ממזונות בני משפחתו.
כמו כן, הסעיף מגביל את רשם ההוצאה לפועל ומתנה את הפעלת הסנקציה בשליחת הודעת התראה לחייב (סעיף 66ג לחוק). יודגש כי התיקון קובע כי רשם ההוצאה לפועל נדרש לאזן בין זכויות הזוכה לפגיעה בחייב, וזאת בהתאם להליכים האחרים אשר ננקטו כנגד החייב.
העתירה במקרה דנן כוונה באופן ספציפי כנגד הגבלת רישיון נהיגה. סעיף זה קובע כי הגבלת הרישיון תיעשה רק לאחר שרשם ההוצאה לפועל נוכח כי "הטלתה לא תפגע פגיעה ממשית בעיסוקו של החייב וביכולתו של האחרון לשלם את החוב". כמו כן, נקבע כי רישיון הנהיגה לא יוגבל במקרים בהם הוא נחוץ לחייב בגין נכותו או נכות קרוב משפחה התלוי בו. "הנה כי כן", קבע השופט רובינשטיין, "אין מדובר בסנקציה מיידית אלא שרשם ההוצאה לפועל צריך ללכת דרך ארוכה על מנת להפעילה". בית המשפט אף הדגיש כי העותר היה מודע למגבלות החלות על הפעלת הסנקציה ועיקר עתירתו כוונה לאופן יישומה על ידי ההוצאה לפועל בכלל, ובמקרה שלו בפרט.
יש להדגיש כי בית המשפט נמנע מלהביע עמדה בנוגע למנגנון הקבוע בחוק, או באשר לחוקתיות התיקון לחוק ההוצאה לפועל. יתרה מכך, השופטים אף ציינו כי "ייתכן שיש ממש בטענות העותר בדבר הפעלה בלתי מידתית של המגבלה". עם זאת, נקבע כי העותר לא הציג תשתית עובדתית (אף לא מינימאלית) להוכחת טענותיו ודבריו נאמרו בעלמא. "במצב דברים זה, אין לעסוק בהשערות ובספקולציות לגבי אופן היישום של הסעיף", נכתב בפסק הדין.
.jpg)
