סעיף 25 לחוק הירושה קובע כי בית המשפט רשאי לקיים צוואה, גם אם נפלו בה פגמים (לפי הגדרות החוק), וזאת במידה והוא סבור כי היא משקפת את רצון המת (שהינו עיקרון על בדיני ירושות וצוואות). עם זאת, סעיף 25 קובע מספר מרכיבי יסוד אשר חייבים להיות בצוואות על מנת לקיימן חרף הפגמים. כאשר מדובר בצוואה נוטריונית, שהינה צוואה בפני רשות, המבקש את קיומה חרף הפגם צריך להוכיח (לכל הפחות) כי הצוואה נאמרה בפני הנוטריון, או הוגשה לו, על ידי המצווה בעצמו.
יש לכם שאלה?
ניתן אפוא ללמוד מכך כי המחוקק ביקש להפריד בין פגמים מהותיים לבין פגמים צורניים. כמו כן, "מרכיבי היסוד" הנ"ל נמנו על ידי המחוקק במסגרת תיקון תשמ"ד לחוק הירושה, ונחתמו ברשימה סגורה. הלכה פסוקה היא כי המחוקק ביקש במסגרת זו "להגדיר מהם אותם פגמים אשר בגינם המסמך לא יהווה צוואה, ואשר לא ניתן להתגבר עליהם בעזרת סעיף 25 לחוק הירושה". במילים אחרות, כאשר בית המשפט נדרש לבחון צוואה לפי סעיף 25, די באי קיומם של מרכיבי היסוד בכדי לדחות את התביעה.
במקרים בהם בית המשפט עוסק ב"קבילותה של צוואה נוטריונית", פעולותיו של הנוטריון בתור המפקח על תהליך עשייתה של הצוואה נתפסות על ידי בית המשפט כ"בטוחה פורמאלית לאמיתותה וכשרותה של הצוואה". "עצם המעמד בפני הרשות (הנוטריון במקרה זה) מקפל בתוכו מידה רבה יותר של טקסיות ורשמיות המדגישות את רצינות ההחלטה ואת גמירות הדעת הדרושים לצוואה". כאשר מדובר בפגמים אחרים, כגון צירוף תעודה רפואית להוכחת כשירותו של המצווה להבין את טיבה של הצוואה, עסקינן בפגמים ברי תיקון וריפוי לפי סעיף 25. עם זאת, הנטל להוכחתם הינו גבוה ומשמעותי.
צוואה נוטריונית ללא אישור רפואי
במקרה זה, המתנגד לקיום הצוואה הנוטריונית טען כי העדר תעודה רפואית המצורפת לצוואה היה צריך להביא לפסילתה. בית המשפט קיבל טענה זו. תקנה 4(ה) לתקנות הנוטריונים קובעת כי במידה ונוטריון נדרש להעניק אישור על עשיית פעולה בפניו, הוא אינו רשאי ליתן אישור כאמור ללא תעודה רפואית כאשר המבקש מרותק למיטתו או מאושפז בבית חולים. יתרה מכך, התעודה הרפואית הדרושה מפורטת באופן מדויק בתוספת לתקנות הנוטריונים.
הלכה פסוקה היא כי עסקינן בדרישה אשר מטרתה "להבטיח יסוד גמירות הדעת של עושה הפעולה – המצווה - והבטחת חופש רצונו". במקרה זה, המתנגד טען כי המנוחה הייתה במצב בריאותי קשה והייתה מרותקת למיטתה. מנגד, אחותו, אשר ביקשה לקיים את הצוואה הנוטריונית, טענה כי מצבה של אמה המנוחה היה טוב בעת הפגישה עם הנוטריון, והיא ישבה ושוחחה עימו במטבח ביתה.
האם המנוחה הייתה "מרותקת למיטה"?
הלכה פסוקה היא כי המונח "מרותק למיטתו" במסגרות אלה צריך לזכות לפרשנות רחבה. דהיינו, במסגרתו נכנסים גם אנשים אשר "קשה להם להתנייד" ולא רק חולים מבוגרים המרותקים למיטתם. לפיכך, נקבע כי גם במקרים אלה, מוטל על הנוטריון לבקש מהמצווה להצטייד בתעודה רפואית. בסוגיה שלפנינו, בית המשפט מינה מומחה רפואי מטעמו, ד"ר לנוירולוגיה ופסיכולוגיה, לבחינת מצבה הבריאותי של המנוחה במועד עריכת הצוואה הנוטריונית. המומחה הרפואי בחן את המסמכים הרלבנטיים וקבע נחרצות כי "המנוחה לא הייתה צלולה וברת שיקול דעת בעת עריכת הצוואה". כמו כן, המומחה הוסיף כי המנוחה, לאור מצבה הרפואי, "לא הייתה יכולה להבין את טיבה של הצוואה ומשמעותה".
בית המשפט ייחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה, כמו גם להתנהלותו של הנוטריון, וקבע כי דין בקשת ההתנגדות לצוואה להתקבל. "סבורני שלנוכח הנסיבות שקדמו להחתמת המנוחה על הצוואה, ולאור התנהלותו של הנוטריון לקראת הפגישה עם המנוחה ובמהלכה, אין מנוס מלקבוע כי הנוטריון לא פעל כמתחייב על פי אותם כללים פשוטים וידועים לשם עריכת צוואה", נכתב בפסק הדין.
.jpg)
.jpg)
