תע"א 10227-09


מעסיקים אשר מעוניינים לפטר עובד מסוים, נדרשים לעמוד בדרישות שונות לפי החוק. לדוגמא, על המעביד לשלם פיצויי פיטורים. כמו כן, מוטל עליו לערוך לעובד שימוע לפני הפיטורין ולהעניק לאחרון הזדמנות "להתנגד" למהלך על ידי הצגת טענותיו כנגד "רוע הגזירה". במקרה אשר הונח לפתחו של בית הדין האזורי לעבודה, עובד בדוכן ירקות בשוק בנתניה הגיש תביעה כנגד החברה אשר ניהלה את הדוכן, וזאת לאחר שהוא פוטר לאלתר, ללא פיצויי פיטורים ו/או הודעה מוקדמת, "בטענת גניבה".

 

יש לכם שאלה?

פורום פיצויי פיטורים

פורום זכויות מעסיקים

פורום חוזה עבודה

פורום זכויות עובדים


העובד טען בתביעתו כי "נרקמה מזימה" אשר מטרתה הייתה להביא לפיטוריו ללא סיבה ובאופן מיידי. לטענתו, עם פיטוריו לא נאמרה לו הסיבה למהלך והוא נדרש לעזוב את הדוכן לאלתר. החברה דבקה בגרסתה כי התובע פוטר לאחר שגנב 800 שקלים מהקופה. אי לכך, טענה החברה, התובע לא היה זכאי להודעה מוקדמת ופיטוריו המיידיים היו כדין ומוצדקים.

 

המסגרת המשפטית - שלילת פיצויי פיטורים בגין מעשים פליליים, אימתי?


הוראות החוק הרלבנטיות במקרה דנן נמצאות בשני מקורות - סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, וסעיף 10(2) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א – 2001. סעיפים אלה קובעים כי ישנם מקרים בהם בית הדין האזורי לעבודה רשאי לאשר שלילת פיצויי פיטורים. במידה וקיים בין הצדדים הסכם קיבוצי, שלילת הפיצויים תיעשה בהתאם לקבוע בחוזה. במקרים בהם על הצדדים לא חל הסכם קיבוצי (כמו במקרה דנן), בחינת הפיטורים תיעשה בהתאם להסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים במשק.


כאשר מעביד מבקש לפטר עובד ללא פיצויי פיטורים, מוטל על המעסיק נטל ההוכחה בדבר העילה אשר הצדיקה לטענתו את המהלך. דהיינו, במידה והוא טוען כי הפיטורים נבעו ממעשה גניבה, עליו להוכיח זאת. יתרה מכך, היות וגניבה הינה מעשה בעל אופי פלילי, נטל ההוכחה המוטל על המעביד במקרים כגון דא הינו מוגבר. לא זו אף זו – הלכה פסוקה היא כי שלילת פיצויי פיטורים תאושר במקרים חריגים, וזאת – בין השאר - היות והפיטורים לכשעצמם הינם עונש קשה לעובד.

 

אירוע הגניבה לא הוכח


בית הדין לעבודה בחן את המקרה הספציפי אשר הונח לפניו, וקבע כי הגניבה לא הוכחה ועל כן העובד היה זכאי לפיצויי פיטורים. בית הדין הגיע למסקנתו הנ"ל מחמת מספר טעמים:

  1. החברה ניסתה להוכיח את מעשה הגניבה תוך השוואת הפדיון היומי ביום המדובר (שהיה לטענתה סכום נמוך מהרגיל) לספירת מלאי שנערכה בדוכן יום לאחר מכן. העובד עומת עם הנתונים אך הכחיש את הגניבה. נערך לו שימוע בהסתדרות העובדים ובמהלך השימוע הוצע לעובד, על ידי נציגי ההסתדרות, לשלם מחצית מהחוב ולהישאר בעבודתו. העובד סירב. בית הדין לעבודה קבע כי מעבר להתרשמויות בעל פה ורישומים כלליים, לא הייתה בידי החברה כל הוכחה לגבי הגניבה.
  2. העובד הצהיר כי הוא ניהל מחברת ובה סיכם את כמויות הסחורה שנותרו בכל סוף יום עבודה. לדבריו, רישומים אלה נמסרו לידי החברה בכל סוף שבוע. בית הדין לעבודה ציין כי הרישומים לא הוצגו בפניו, ודי לחכימא ברמיזה.
  3. הודגש כי העובדים היו נוטלים מהקופה סכומים שונים בעבור אוכל, שתייה, נסיעות, שכירות מחסן וכדומה. בית הדין קבע כי לא מן הנמנע שסכומים כאמור הוצאו מהקופה ביום ה"גניבה".
  4. החברה הציגה מסמכים בנוגע להכנסות הדוכן מהם היה ניתן לראות עלייה בהכנסות לאחר עזיבתו של התובע. בית הדין לעבודה קבע כי מדובר ברישומים כלליים ולא היה ניתן להוכיח מהם את הגניבה המדוברת. יתרה מכך, היו יכולים להיות הסברים נוספים לעלייה בהכנסות לאחר המקרה.

לסיכום,

 

בית הדין לעבודה קבע כי "הטענה שהעובד גנב מהקופה הייתה טענה חמורה של ביצוע מעשה פלילי ועל החברה הוטל בעניין זה נטל הוכחה מוגבר שלא הורם". אי לכך, נקבע כי העובד היה זכאי לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת. היות ושכרו של התובע עמד על 7,900 שקלים בחודש, והיות והוא היה מועסק בעסק כמעט 8 שנים, פיצויי הפיטורים שלו הועמדו על כ-62,000 שקלים. כמו כן, בית הדין לעבודה פסק לעובד תמורת הודעה מוקדמת בסך של 7,900 שקלים.