בני זוג רבים, אשר מתגרשים זה מזו לאחר נישואין עם ילדים משותפים, מפתחים לעיתים "תסמונת ניכור הורי". תסמונת הניכור ההורי הינה תסמונת אשר קיומה שנוי במחלוקת וזאת משום שהיא איננה מופיעה ב-DSM, ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקני (ספר בהוצאת האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית אשר מטרתו לסווג ולאבחן הפרעות נפש בהתאם לתסמיניהן). יחד עם זאת, במסגרת תיקים בסוגיות גירושין, קל וחומר כאשר מדובר בילדים ובסרבנות קשר, הוכרה תופעה ידועה של סרבנות של ילדים להיות בקשר עם הוריהם כתוצאה מניכור בין ההורים.
יש לכם שאלה?
מומחים אשר חקרו את התחום הגדירו את תסמונת הניכור ההורי כ"תופעה קלינית אשר נמצאת על הגבול הדק שבין פוליטיקה וקליניקה". התופעה זכתה בשנים האחרונות להתייחסות נרחבת ולתהודה ציבורית, הן בישראל והן בעולם. ד"ר דניאל גוטליב, במאמרו "תסמונת הניכור ההורי" (רפואה ומשפט, גיליון מס' 31, דצמבר 2004), התייחס לאופן בו מתייחסים נשים וגברים לתסמונת הניכור ההורי. "ארגוני אבות אמצו את תסמונת הניכור ההורי בחום כאבחנה הנותנת לגיטימציה לסבל של אבות רבים המנותקים מילדיהם. בעוד ארגוני נשים מתריסים נגד תסמונת הניכור ההורי, ורואים בה כלי המכוונן באופן בלתי הוגן כלפי נשים" (שם).
מי אשם בסרבנות?
כאשר נוצר מצב של "סרבנות קשר" בין הילדים להורה שאינו משמורן, נשאלות שאלות לגבי מקורה של הסרבנות הנ"ל. דהיינו, האם הסרבנות מקורה במעשיו של ההורה המשמורן, או שמא ההורה שאינו משמורן "טמן ידו בצלחת". לעניין זה, קשה למצוא תשובה חד משמעית. השופט מרכוס, אשר עסק בנושא לאחר השתתפות בכנס בינלאומי בעניין "משפחות בקונפליקט", כתב בפסק דין שניתן על ידו על סוגיית סרבנות הקשר.
על פי השופט מרכוס, ניכור הורי הינו מונח שכיח אשר יוצא מנקודת ההנחה כי בכל המקרים ישנו הורה אחד אשר "אחראי" באופן ברור לניכור של הילדים כלפי ההורה השני. בפסק דינו של השופט מרכוס צוין כי הניסיון והמחקר לימדו על כך שלא תמיד ניתן לשים את האצבע על "מעשה מובהק" שגרם לסרבנות, והסיבות לניתוק הקשר יכולות להיות מגוונות ורבות. לאחר מכן, השופט עמד על הנתונים המורכבים אשר מוליכים לתופעת הסרבנות והם:
1. הזדהות.
2. ניכור קלאסי.
3. התרשתות (Emeshment).
4. התרשתות + ניכור.
5. התרשתות + ניכור + התרחקות.
6. התרשתות + התרחקות.
7. התרחקות.
8. הזנחה ו/או התעללות על ידי ההורה הלא משמורן.
ניתן אפוא להבין כי עסקינן בסולם של נסיבות אשר קיומן של כל אחת מהן קשור לשנייה. יש לציין כי במידה והצדדים לא יקבלו טיפול מקצועי, ייתכן והסולם יוביל בסופו של היום לסרבנות קשר וניתוק מוחלט בין הקטינים לבין ההורה שאינו משמורן. ההליך של סרבנות הקשר מתחיל בהזדהות. לדוגמא, הזדהות הקטינים עם מאבקיה של אם משמורנית בסוגיות כגון מזונות או בגידת הבעל. חשיפתם של הילדים למאבקים המשפטיים בין ההורים יכולה בהחלט ליצור הזדהות בין הקטינים לבין ההורים, על פי רוב להורה המשמורן. מכאן, הדרך לניכור והתרחקות קצרה. יצוין כי גם האב יכול להשפיע במקרים אלה כאשר הוא משתף את הילדים בצד שלו או מתעמת עם האם באופן גלוי ומוצהר, כאשר הם נמצאים בסביבה.
.jpg)
.jpg)
