תמ"ש 50580-09
הדין האישי החל על בני זוג יהודים בישראל, בכל הנוגע לסוגיות הקשורות בנישואין וגירושין, הינו הדין העברי. על פי הדין העברי, חובת תשלום מזונות אישה חלה על הבעל כל אימת שבני הזוג נשואים. עם זאת, הלכה פסוקה היא כי גם כאשר ניתן גט בין בעל ואישה, מדובר בניתוק קשרי האישות אך לא בהכרח בניתוק קשרים כלכליים. במילים אחרות, למרות שלא חל על אדם "חיוב הלכתי לזון גרושה", לעיתים בתי הדין הרבניים (או בתי המשפט לענייני משפחה) הולכים בתלם זה במסגרת הכלל "מבשרך לא תתעלם".
יש לכם שאלה?
כמו כן, לעיתים, בני זוג מחליטים במסגרת הסכם גירושין על "מזונות לאחר גירושין" וזאת מכוח דיני החוזים ולא מדין המזונות. במקרה אשר הונח לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה, עתר גבר להפחתת דמי המזונות שהוטלו עליו במסגרת הסכם גירושין בין אשתו לבינו. הגבר טען כי הסכם הגירושין במקרה דנן היה מקפח וזאת משום שבמשך כ-20 שנה הוא נאלץ לשלם לאשתו לשעבר מזונות בשיעור ניכר מדי חודש. בית המשפט דחה את תביעתו.
האם מדובר במזונות או בחיוב חוזי?
בפסק הדין צוין כי החיוב כלפי הגבר במקרה דנן היה חיוב אשר יש לסווגו כ"דין מזונות". בית המשפט הגיע למסקנה זו מחמת מספר טעמים. ראשית, מטרת ההתחייבות הייתה להבטיח את עתידה של האישה. כמו כן, החיוב הוגדר בהסכם (ובפסק הדין) כ"מזונות" לכל חייה עד אשר היא תימצא בן זוג חדש שיוכל לשאת בפרנסתה השוטפת. דהיינו, עסקינן בתשלום אשר הינו מזונות לכל דבר ועניין (וזאת למרות שהוא נוסח כ"מזונות לאחר גירושין" ובהסכם גירושין). יתרה מכך, התובע חתם בשנת 1994 על הסכם מתוקן, חמש שנים לאחר עריכת ההסכם הראשון, ואישר פעם נוספת את תשלום המזונות לגרושתו.
האם הוכח שינוי נסיבות מהותי המצדיק שינוי מזונות?
היות והיה מדובר במזונות, בית המשפט נדרש לבחון האם התובע עמד בנטל להוכיח כי קמה לו הזכות להפחית את התשלום החודשי. הלכה פסוקה היא כי פסק דין למזונות איננו מעשה בית דין והוא ניתן לשינוי בהתקיים "שינוי נסיבות מהותי". במקרים כגון דא, הצד אשר מבקש את שינוי הנסיבות צריך להוכיח כי לא היה מדובר רק בשינוי נסיבות, אלא שעסקינן בעניין מהותי. לא אחת, נקבע כי "רק במקרים נדירים יצדיק שינוי נסיבות התערבות במזונות שניתנו על ידי פסק דין".
במקרה דנן, בית המשפט קבע כי הגבר לא השכיל להוכיח את שינוי הנסיבות המבוקש ועל כן תשלום המזונות נותר על כנו. בית המשפט הגיע למסקנתו הנ"ל בשל מספר טעמים:
- הגבר לא הצביע על נקודת זמן אשר הייתה בבחינת "תחנת מוצא" למצבו הכלכלי. דהיינו, לא הוצגה ראיה פוזיטיבית בנוגע למצבו הכלכלי ביום עריכת ההסכם, לבין מצבו הכלכלי כיום. יצוין כי מדובר בפערים של כ-20 שנה ללא יכולת להשוות ביניהם.
- התובע עשה במרוצת השנים עסקאות שונות עם נכסים אשר הועברו אליו במסגרת הסכם הגירושין. בעניין זה, בית המשפט מצא כי הנסתר היה רב על הגלוי. דהיינו, לא היה ניתן לעמוד את מצבו הכלכלי האמיתי של הגבר. לא כיום, וכפועל יוצא מכך כהשוואה לעבר.
- ניתן היה לראות מתדפיסי כרטיס האשראי של התובע כי האחרון מנהל הוצאות בעשרות אלפי שקלים. דהיינו, לא היה מדובר באדם אשר הפרוטה אינה בכיסו.
- הוכחו נכסים שונים שיש לתובע לרבות זכויות סוציאליות, חסכונות פנסיונים, מניות בחברה וכדומה.
- העובדה כי התובע חתם בגיל 42 על הסכם הגירושין, וכיום הוא בן 65, לא הייתה "שינוי נסיבות אשר הצדיק את הפחתת המזונות", נקבע בפסק הדין.
.jpg)
.jpg)
