לעבור לירושלים מתל אביב ולתבוע פיצויי פיטורים

תעא (ת"א) 7709-09‏

שוק העבודה בישראל דורש לא אחת מעובדים להתנייד ממקום למקום. לעיתים, עובד "נאלץ" לעבור מקום מגורים בגין בן זוגו, וזאת לאחר שהאחרון קיבל הצעת עבודה בעיר אחרת. חוק פיצויי פיטורים קובע כי עובד אשר עבר מקום מגורים בעקבות בן זוגו, באופן אשר מרחיק אותו בצורה משמעותית ממקום עבודתו הנוכחי, רשאי להתפטר ולזכות בפיצויי הפיטורים. עם זאת, לא מדובר בעניין של מה בכך. לעיתים, גם מעבר מקום מגורים בעקבות בן זוג לא יצדיק פסיקת פיצויי פיטורים. להלן דוגמא למקרה כאמור.

יש לכם שאלה?

פורום פיצויי פיטורים

פורום זכויות מעסיקים

פורום חוזה עבודה

פורום זכויות עובדים

התובעת במקרה דנן הועסקה אצל החברה הנתבעת בתל אביב במשך כשנה ושלושה חודשים. בשלב מסוים, העובדת הודיעה למעסיקה כי היא נאלצת לעבור לירושלים בשל עבודתו של בעלה ועל כן היא מודיעה על התפטרותה. לטענתה, התפטרות זו, אשר הייתה התפטרות מחמת מעבר מקום מגורים, הייתה אמורה לזכותה בפיצויי פיטורים. האם מדובר בהתפטרות בדין מפוטר? בית הדין לעבודה קבע כי התשובה לשאלה זו הינה שלילית.

המסגרת המשפטית וטענות הצדדים

סעיף 8(3) לחוק פיצויי פיטורים, ותקנה 12(ט) לתקנות פיצויי פיטורים, עוסקים בזכותו של עובד לפיצויי פיטורים במקרה של מעבר מקום מגורים. החוק קובע כי במידה ועובד מתפטר מעבודתו לשם העתקת מקום מגורים, בעקבות הצטרפות לבן זוג העובר למקום עבודה אחר, והנמצא לפחות במרחק של 40 ק"מ ממקום מגוריו הנוכחי, אזי הוא זכאי לפיצויי פיטורים. החוק מציב שני תנאים נוספים לעניין זה:

1. מקום מגוריו החדש של העובד רחוק ממקום מגוריו הנוכחי.
2. העובד גר במקום העבודה החדש במשך שישה חודשים לפחות.

במקרה דנן, העובדת טענה כי המרחק ממקום מגוריה החדש בירושלים, לבין למקום מגוריה הנוכחי במושב חמד, עלה על 40 ק"מ. כמו כן, לדבריה, היא גרה בירושלים למעלה מחצי שנה. החברה טענה, לעומת זאת, כי בעלה של העובדת החל בפועל לעבוד יותר מחצי שנה לאחר תום העסקתה של התובעת בנתבעת. נטען כי אף הוצעה לעובדת אלטרנטיבה במסגרתה היא תשולב בפרויקט באזור ירושלים במידה ותתמיד בפרויקט בתל אביב במשך שבעה חודשים נוספים (אך האחרונה סירבה). יתרה מכך, החברה טענה כי הנימוק האמיתי מאחורי בקשתה של העובדת לעזוב את מקום העבודה לא היה המעבר אלא "חופשה אליה תכננה העובדת לצאת כחודשיים לאחר תום העסקתה".
 

החלטת בית הדין לעבודה

הלכה פסוקה היא כי פיצויי פיטורים מחמת מעבר מקום מגורים נפסקים לעובד אשר התפטר בשל המעבר. דהיינו, על העובד להוכיח כי מעבר הדירה היה ה"גורם המניע" להתפטרות. בית הדין לעבודה בחן את טענות התובעת וקבע כי האחרונה לא השכילה להוכיח שהמעבר, במועד בו אירע, היה קשור לתחילת עבודתו של בעלה בירושלים. צוין כי המעבר לא היה "הגורם המניע" לתוצאה. בית הדין הגיע למסקנה זו מחמת מספר נימוקים:

1. בעלה של התובעת למד בירושלים תואר ראשון ושני אף קודם לקבלתו לעבודה בעיר הבירה. דהיינו, מרכז חייו של הבעל היה כבר, טרם התפטרות התובעת, בירושלים.
2. הסיבה למעבר הייתה התקרבות למקום מגוריהם של הורי הבעל, ובית הדין קבע כי הרושם שנוצר לפניו היה שהתובעת מנסה "להיאחז" בעבודת בעלה לשם יישום מעבר דירה שתוכנן מבעוד מועד בעקבות הלידה.
3. התובעת רשמה את בתה למעון בירושלים עובר להודעה על ההתפטרות. בית הדין ייחס משקל רב לעניין זה. הודגש כי המעבר כבר נעשה, הלכה למעשה, לפני ההודעה על ההתפטרות.
4. התובעת סירבה להצעות חלופיות אשר ניתנו על ידי החברה, ואשר מטרתן הייתה להקל עליה בתקופת הביניים. סירוב זה הצביע על כך ש"הסיבה העיקרית והאמיתית להפסקת העבודה לא הייתה כלל קשורה למעבר הבעל לעבודה בירושלים".

לסיכום, בית הדין לעבודה קבע כי הסיבה המרכזית למעבר לירושלים הייתה רצונה של התובעת כי בתה תתחיל את שנת הלימודים בבירה. אי לכך, נקבע, לא היה מדובר בהתפטרות מחמת מקום עבודתה של בעלה ועל כן התובעת לא הייתה זכאית בפיצויי פיטורים.