תד (אשד') 1141/08


כנגד נהג אשר גרם לתאונת דרכים ודרס שתי הולכות רגל במעבר חציה הוגש כתב אישום בגין אי מתן אפשרות להולכי רגל לחצות בבטחה במעבר חציה, נהיגה רשלנית, גרימת תאונת דרכים, וגרימת חבלות של ממש. הנאשם הודה בתאונה אך טען כי הוא לא היה אשם באירוע. לדבריו, עובר להתרחשות התאונה הוא התעטש והאירוע המצער היה תוצאה של חוסר שליטה רגעי.

 

יש לכם שאלה?

פורום תעבורה

 

טענת ההגנה המרכזית במקרה דנן לא הייתה קשורה לגרסת הולכות הרגל, אלא לכך שהנהג לא ראה את הנפגעות בגין העדר שליטה רגעי אשר נבע מהתעטשות פתאומית. לדבריו, ההתעטשות גרמה לו לעצום את עיניו ועל כן הוא לא ראה את הולכות הרגל ולא השכיל למנוע את התאונה. הסנגורית הפנתה אפוא לסעיף 34ז' לחוק העונשין העוסק בטיעון הגנה של אוטומטיזם שפוי.

 

מהו אוטומטיזם שפוי?


סעיף 34ז' לחוק העונשין, אשר כותרתו הינה "העדר שליטה", קובע כי אדם לא יישם באחריות פלילית למעשה שעשה במידה ולא היה בידיו לבחור האם לעשות את המעשה או להימנע ממנו, וזאת כתוצאה מ"העדר שליטה על תנועותיו הגופניות". משמעותו של הסייג לאחריות הפלילית לפי סעיף זה היא כי קיימת לנאשם אפשרות לטעון בגין העדר בחירה בין עשיית המעשה לבין הימנעות מכך.

 

הלכה פסוקה היא כי הגורמים להעדר השליטה יכולים להיות פיסיים, נפשיים ואף כאלה אשר היו נעוצים בהתנהגותו של אחר. כמו כן, חוסר שליטה זה יכול שיהיה זמני או קבוע. על נאשם הטוען טענת הגנה זו להוכיח כי בעת שהוא ביצע את המעשה הוא היה נטול יכולת בחירה לשנות התנהגותו. הפסיקה הגדירה את המונח "אוטומטיזם שפוי" כ"פעולת בלתי רצונית, אשר לא הייתה נעוצה בגורם שהינו מחלת נפש, ושלא נשלטה על ידי רצונו של הפועל".

 

מן הכלל אל הפרט


במקרה דנן, הנאשם לא הוכיח בחוות דעת רפואית מטעמו כי הוא התעטש וכתוצאה מכך "התדרדר" למצב של העדר שליטה רגעי. עם זאת, גרסתו הנ"ל נשמעה כבר למן ההתחלה, זמן קצר לאחר התאונה. הנאשם אמר את הדברים למתנדב המשטרתי שהגיע למקום וגבה עדויות מהמעורבים. דברים דומים נאמרו על ידי הנאשם גם באמירתו הראשונה במשטרה. בית המשפט קבע כי גרסתו של הנאשם הייתה "גרסת אמת" וזאת על בסיס "הצירוף של מיידיות הגרסה, עם עדות הנאשם בפני בית המשפט, אשר הותירה רושם אמין". כמו כן, צוין כי המדינה לא עשתה ניסיון כלשהו לסתור את טענת הנאשם בנוגע להתעטשות.


כעת, בית המשפט נדרש לבחון האם, כטענת הנאשם, ההתעטשות ואובדן השליטה הרגעי הפכו את התאונה לבלתי נמנעת. בעניין זה, נקבע כי הנאשם הצליח לטעת את הספק הסביר בנוגע לאשמתו והיה בכך כדי להביא לזיכויו. הודגש כי בניגוד לטענות בוחן המשטרה, שדה הראייה במעבר החציה נשוא כתב האישום הוגדר כ"בעייתי". כמו כן, לא הייתה בפני בית המשפט עדות אחת נכונה לגבי מיקומן של הולכות הרגל על מעבר החצייה. יחד עם זאת, רק ההגנה הציגה ראיות מטעם מומחה בנוגע לשדה הראיה במקום המדובר. "באשר לשדה הראיה, לא ניתן להתעלם מהעובדה שהמאשימה לא הציגה כל ראיה נגדית כנגד חוות הדעת המקצועית מטעם ההגנה", נכתב בהכרעת הדין.