תע (טב') 41070-08-10
אדם הלך לעולמו בעקבות מחלה קשה והותיר אחריו צוואה שנערכה בפני נוטריון ארבעה ימים בלבד לפני פטירתו. בית המשפט לענייני משפחה נדרש לבחון בקשה של אשתו של המנוח, ובתה, אשר טענו כי אין לקיים את הצוואה הנוטריונית מחמת שורה של פגמים שנפלו בה. מנגד, חברו הטוב של האדם, אשר היה הזוכה היחיד לפי הצוואה הנוטריונית, ביקש לקיים את הצוואה וזאת משום שהיא שיקפה את רצונו של חברו המנוח.
האם והבת טענו שורה של טענות כנגד כשרותה של הצוואה הנוטריונית:
- הצוואה הודפסה באמצעות מחשב אך תאריך עריכתה נכתב בכתב יד.
- טופס אישור עריכת הצוואה, אשר מילאה הנוטריונית, היה חסר ביותר. לא צוין כי המנוח הצהיר שזוהי צוואתו, לא צוין כי המנוח הצהיר שהצוואה הוקראה בפניו, טופס האישור לא כלל פירוט בנוגע לשכר טרחת הנוטריונית, והנוטריונית לא הצטיידה בתעודה רפואית אשר הייתה אמורה להיות מצורפת לצוואה,
- המנוח לא היה כשיר לצוות במועד עריכת הצוואה. הצוואה נערכה ארבעה ימים בלבד לפני פטירתו של האחרון והוא לא ידע להבחין בטיבה.
- המנוח סבל ממחלת סרטן אשר פגעה בגזע המוח שלו וניטלה ממנו הכשרות לצוות. המבקשות טענו כי הם התקשרו לבית החולים בו אושפז המנוח כשבוע לפני פטירתו, ונאמר להן שלא ניתן לשוחח עימו טלפונית. הבת והאם הסיקו מכך שהמנוח לא היה כשיר לצוות.
- החבר אשר הוגדר בצוואה כזוכה יחיד השפיע על המנוח השפעה בלתי הוגנת. הצוואה נערכה בסמוך לפטירתו של המנוח וכאשר הוא היה תלוי בחסדיו של הזוכה. יתרה מכך, החבר מנע כל קשר בין המנוח לבין אשתו ובתה. כמו כן, נטען כי החבר יצר את הקשר עם הנוטריונית, שילם את שכרה ותיאם את הגעתה לחדרו של המנוח. הוא אף נכח מחוץ לחדר בעת עריכת הצוואה.
בית המשפט דוחה את טענות האם ובתה
בית המשפט לענייני משפחה דחה את טענותיהן של המבקשות, אחת לאחת. בנוגע לעריכת הצוואה במחשב ובכתב יד, בית המשפט ציין כי סעיף 22(א) לחוק הירושה, אשר עוסק בצוואה בפני רשות, קובע כי ניתן להביא דבר מצווה בצוואה כגון דא בשתי דרכים – בעל פה או בכתב. יצוין כי הוראות צוואה בעניין זה תקפות גם כאשר הם נמסרו בטלפון לנוטריון, הועלו על הכתב והוקראו למצווה. במקרה דנן, נקבע כי עסקינן בצוואה בפני רשות שנאמרה בעל פה ועל כן העובדה כי התאריך נרשם על ידי הנוטריונית בכתב ידה על גבי צוואה מודפסת, לא פגם בלגיטימיות של הצוואה.
יש לכם שאלה?
בנוגע לטענות המבקשות בעניין העדר סימונים באישור הנוטריוני, בית המשפט קבע כי לא היה מקום לטענות אלה. עיון באישור הנוטריוני אשר צורף לצוואה הראה כי הנוטריונית סימנה שדברי הצוואה הוקראו בפני המנוח וכן כי הם תורגמו לרוסית (שפת אימו). כמו כן, צוין באישור כי "המצווה הצהיר מרצונו החופשי כי זוהי צוואתו". יתרה מכך, ב"כ המבקשות אף זנח טענות אלה ולא חזר עליהן בסיכומיו.
בית המשפט מצא, עם זאת, שני פגמים בתעודה הרפואית אשר צורפה לאישור הצוואה נוטריונית. ראשית, תעודת הרופא הוכנה חמישה ימים לפני עריכת הצוואה. שנית, היו פערים בין נוסח תעודת הרופא אשר נמסרה לנוטריונית לבין נוסח תעודת הרופא אשר נדרשת בתקנות הנוטריונים. בתעודה אשר נמסרה לנוטריונית נרשם כי המנוח מתמצא במקום ובזמן, מרותק למיטתו, חייב עזרה והשגחה במרבית הפעולות אך משתף פעולה עם המטפלים בו. זאת בעוד הנוסח בתקנות הנוטריונים דורש מהרופאים להעיד כי המצווה צלול, בהכרה מלאה והוא כשיר לעשות פעולות בפני נוטריון.
"הסבריה של הנוטריונית לפגמים – סבירים ומתקבלים על הדעת"
הנוטריונית נשאלה בעניין שני הפגמים הנ"ל ותשובותיה הוגדרו על ידי בית המשפט כסבירות והגיוניות. עם זאת, צוין כי הן לא התיישבו עם הדין. בנוגע למועד עריכת התעודה הרפואית, הנוטריונית טענה כי "האישור הנ"ל לא נעשה מעכשיו לעכשיו" ולא ניתן להשיג אישור מיידי מרופא ולבקש ממנו חתימה על תעודה כאמור. אי לכך, טענה הנוטריונית, היא נוהגת לבקש תעודה רפואית מספר ימים מראש.
הנוטריונית הוסיפה כי בנוסף לתעודה הרפואית הוצג בפני ייפוי כוח נוטריוני אשר נערך שבועיים קודם לכן על ידי המנוח וזאת כאשר הוא היה מאושפז בבית החולים רמב"ם בחיפה. כמו כן, לדבריה, בטרם היא נכנסה לחדרו של המנוח, היא שאלה את הצוות הרפואי אודות מצבו הבריאותי וצלילותו. בנוגע לאי ההלימה, הנוטריונית ציינה כי רופאים אינם כותבים אם מצווה כשיר לערוך צוואה והם נוהגים לכתוב אם הוא צלול ומתמצא בזמן ובמקום.
בית המשפט מתח אמנם ביקורת על התנהלות הנוטריונית אך בפסק הדין נקבע כי פגם בתעודה רפואית איננו בהכרח מבטל צוואה אלא הוא הופך את נטל ההוכחה בנוגע לגמירות דעתו של המנוח. חברו של המנוח עמד בנטל ההוכחה האמור ועל כן הוחלט לקיים את הצוואה כפי שהוצגה. בית המשפט קיבל את החלטתו מחמת מספר טעמים:
- הנוטריונית הסתמכה אמנם על אישור רפואי שניתן לה כארבעה ימים לפני עריכת הצוואה, אך המבקשות לא סתרו את האמור באישור רפואי זה.
- הרופאה אשר טיפלה במנוח ואשר אף חתמה על התעודה הרפואית, הוזמנה לעדות בפני בית המשפט. הרופאה העידה כי המנוח היה, במעמד מתן האישור הרפואי, כשיר להבחין בטיבה של צוואה וזאת משום שהוא היה צלול והתמצא בזמן ובמקום.
- לא הוגשו מסמכים אשר העידו על העדר גמירות דעת ואשר היו יכולים לסתור את העדויות שהוצגו על ידי החבר.
- הנוטריונית העידה כי היא שוחחה ארוכות עם המנוח, שאלה על מצבו הבריאותי בטרם נכנסה לחדרו, והסבירה לאחרון את מהות הצוואה ומשמעותה. הלכה פסוקה היא כי במקום בו בית המשפט מסיק שעדות נוטריון לימדה על כשירותו של אדם לצוות, רשאי בית המשפט להעדיף את עדות הנוטריון על פני עדויות אחרות. "במקרה דנן", כתב השופט בפסק הדין, "לא זו בלבד שעדות הנוטריונית מהימנה בעיניי, לא הובאה כל עדות אחרת לסתור אותה".
.jpg)
.jpg)
