ת"א 2394/09 | ת"א 30559-02-10
ישראלים רבים גרים בבתים משותפים. המגורים בבית המשותף יכולים להיות מהנים אך לעיתים עלולים להתגלע סכסוכים שונים בין השכנים. סכסוכים אלה עלולים להביא להוצאות דיבה הדדיות בין שכני המריבה ובין השכנים הנוספים וצדדים שלישיים. להלן דוגמא למקרה בו סכסוך שכנים הגיע לפתחו של בית המשפט השלום בראשון לציון.
יש לכם שאלה?
מדובר בשתי תביעות נגדיות בגין הוצאת לשון הרע. מצידו האחד של המתרס עמדה אישה אשר גרה בדירה ביחד עם אביה הקשיש, תושב הבניין מזה כ-40 שנה. מן העבר השני עמדו בני זוג שעברו לאחרונה לבניין המשותף.
האישה אשר גרה עם אביה ניהלה את ענייני וועד הבית של הבניין. בני הזוג, אשר הביעו תרעומת בנוגע לתחזוקת הבניין, החלו להתעמת עם הדיירת הותיקה. הדייר החדש טען כי הדיירת הותיקה הוציאה לשון הרע כנגדו בשני אירועים שונים. תביעתו התקבלה בנוגע לאחד מהם. מדובר היה בשיחה אשר ניהלה הדיירת הותיקה עם שכן נוסף, ובו ציינה כי הדייר החדש הינו "אדם מסוכן, שגר בעבר בשכונת התקווה, וריצה מאסר בפועל". בית המשפט קבע כי למרות שמגורים בשכונת התקווה אינם לשון הרע, הרי שייחוס מעשים פליליים לאדם, קל וחומר כאשר הדברים אינם נכונים, מהווים הוצאת לשון הרע כנגדו. כמו כן, הדברים נאמרו לשכן נוסף בבניין ועל כן מדובר היה בפרסום שלא כדין אשר לא נהנה מהגנות חוק איסור לשון הרע.
מנגד, הדייר החדש תלה על לוח המודעות של הבניין מודעה ובה ייחס לדיירת הותיקה ואביה "פשע וגניבה בגין שימוש בחניה שלא להם שלא כדין". יצוין כי הדיירת הותיקה ואביה אכן עשו שימוש כאמור בחניה. עם זאת, הדייר החדש לא הוכיח כי המעשים היו מתוך כוונת גניבה ופשע. יצוין כי הדיירת הותיקה טענה כי מדובר במעשים שנעשו בתום לב.
פסיקות פיצויים שוות
הדייר החדש עתר לפיצויים בסך 50,000 שקלים בגין "הפגיעה הקשה והמתמשכת בו". לחילופין, האחרון עתר לפיצויי ללא הוכחת נזק לפי סעיף 7(א) לחוק איסור לשון הרע. תביעתם המשותפת של הדיירת הותיקה ואביה הוגשה על סך של 100,000 שקלים, וזאת בהתאם לסעיף 7(א)(ג) לחוק. לטענתם, נגרם נזק לשמם בין הבריות, הם סבלו מפגיעה ביחסיהם עם דיירי הבניין, וכן סבלו הם מהפרעה לתפקודם היומיומי והימנעות מלהיפגש עם אנשי מקצוע בביתם מחשש לחשיפה ללוח המודעות.
"הסוגיה אשר עמדה על הפרק הייתה סכסוך שכנים כאשר הניצים נמנעו מליישב את המחלוקות בדרך ארץ והעצימו את המריבה תוך כדי ניהול תביעות וזימון עדים רבים", נכתב בפסק הדין, "שני הצדדים טמנו ידם בצלחת ולשניהם אחריות לדרדור השיח ולהתבטאויות הפוגעות". כמו כן, הודגש כי אביה של הדיירת הותיקה איננו גר בבניין ואף הדיירת עצמה עזבה את המקום לאחר האירועים מסיבות אחרות. בנוגע לדייר החדש, נקבע כי האחרון לא הוכיח נזקים שנגרמו לו כתוצאה מ"לשון הרע" אשר הוצאה כנגדו (לדוגמא, הוא התקשר בחוזה להשכרת חניה עם הדייר אשר שמע את הדברים הקשים כנגדו מהדיירת הותיקה). אי לכך, השופט פסק לכל אחד מהצדדים פיצויים בסך 10,000 שקלים. כמו כן, נקבע כי החיוב בפיצוי יהיה שלוב ויבוצע בדרך הקיזוז. דהיינו, התביעות תכסנה האחת את השנייה.