תמש (ת"א) 11287-12-10
מאבקים בין בני משפחה בענייני ירושה יכולים להיות מתישים, רגשיים וארוכים. במקרה אשר הונח לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, ואשר עסק בהתנגדות לצוואה, ביקשו המתנגדים לחשוף מידע מחברות סלולאריות. המבקשים והמשיב היו נכדיה של המנוחה. המתנגדים ביקשו לחשוף בפניהם מידע בנוגע למספרי טלפון ואיכונם בשנת עריכת הצוואה ובמועדי עריכת שתי צוואות המנוחה (יצוין כי מדובר בשתי צוואות שנערכו בהפרש של כארבעה חודשים זו מזו).
יש לכם שאלה?
עורך הדין אשר ערך את הצוואה המאוחרת טען כי המנוחה הגיעה למשרדו בגפה וביקשה לערוך צוואה חדשה תחת צוואתה המוקדמת. המבקשים טענו כי אין לקבל את גרסתו של עורך הדין. לטענתם, מהיכרותם את המנוחה, לא ייתכן שהאחרונה הגיעה למשרדו של עורך הדין לבדה, וזאת לאור אופייה ומצבה הפיסי באותה העת.
על מנת להזים את טענות עורך הדין, המתנגדים ביקשו חשיפת המידע מהחברה הסלולארית. בין השאר, עתרו הם לחשיפת איכון הטלפון הסלולארי של הנכד אשר ביקש את קיומה של הצוואה הנ"ל, במועד עריכתה.
המשיב, הנכד אשר ביקש לקיים את הצוואה המאוחרת, טען כי יש ליתן אמון בעדותו של עורך הדין. לדבריו, עצם הגשת הבקשה דנן היה למעשה "פרובוקציה ומניפולציה". הנכד הדגיש כי המבקשים ידעו שהוא יסרב לצו. לטענתו, "הם לא מבקשים מידע כי אם פועלים מתוך אסטרטגיה משפטית להציגו כמי שיש לו דבר מה להסתיר". בנוסף, מן הסתם, עמד המשיב על זכותו לפרטיות. כמו כן, הוא הוסיף כי תוצאותיו של האיכון אינן חד משמעיות וזאת משום שחברות סלולאריות אינן יכולות למסור מידע על נקודה ספציפית בה נמצא המכשיר אלא מידע כללי על הימצאותו ברדיוס של כ-500 מ'. בית המשפט קבע כי יש לקבל את הבקשה, הן מבחינה פרוצדוראלית והן מבחינה מהותית.
מבחינה פרוצדוראלית
מן הפאן הפרוצדוראלי, נקבע כי למרות שהמשיב הגיש תגובה ארוכה ומפורטת, הוא נמנע מלצרף לתגובה זו תצהיר מטעמו. הלכה פסוקה היא כי כאשר צד מחליט (במודע במקרה זה) שלא לצרף תצהיר, הוא נוטל על עצמו סיכון כי בית המשפט לא יישמע לטענות עובדתיות מטעמו אשר מצאו את מקומן בטיעוני בא כוחו ובתגובתו.
למעשה, לא אחת צדדים נמנעים מלמסור תצהיר וזאת משום שהם מבקשים שלא לחשוף עצמם לחקירה נגדית ו/או למסור גרסה כלשהי. בית המשפט קבע כי טענותיו של המשיב בעניין הפגיעה בפרטיותו לו תוכלנה להישמע במקרה דנן ללא תצהיר מצורף לתגובתו. "בית המשפט לא יוכל לקבוע האם צו מסוים שיינתן יפגע או לא יפגע בפרטיותו של אדם, ללא שאותו אדם יתכבד ויפרט לבית המשפט את הפגיעה הנטענת מאותו הצו", נכתב בהחלטה.
מבחינה מהותית
בית המשפט קבע כי אף מהפאן המהותי היה מקום להורות על חשיפת המידע המבוקש. "כל מי שמצוי בסכסוכי ירושה מודע לקושי לברר עד תום את טענות הצדדים בדבר נסיבות עריכת הצוואה. העד המרכזי, רצון הגורל, איננו מצוי עמנו ואיננו יכול להעיד על נסיבות המקרה", הקדים השופט את דבריו בסוגיה זו. השופט הוסיף כי היות וקיום רצון המצווה הינו "עיקרון על בדיני ירושות", הרי שכאשר מונחת לפניו סוגיה הנוגעת לנסיבות עריכת צוואה, יש לאפשר לכל צד להזים טענות הצד הנגדי.
על מנת לאפשר הזמת טענות זו, יש להעניק לצד אפשרות להציג עדות הזמה כל אימת שהיא איננה פוגעת באינטרסים מוגנים העולים על הזכות לדרוש עדות הזמה. נקבע עוד כי טענותיהם של המבקשים בדבר "פליאתם מדברי עורך הדין אשר ערך את הצוואה, לכך שהמנוחה הגיעה למשרדו בגפה ועזבה את המקום בכוחות עצמה", הצדיקה את סבירות הבקשה. "הדרך הטובה ביותר הנראית לבית המשפט לעשיית משפט צדק הינה בהיעתרות לבקשה זו ולא בדחייתה. מושכלות יסוד כי המשפט עומד על האמת, ביסוד ההליך השיפוטי עומדת חשיפת האמת", הדגיש השופט בהחלטתו.
.jpg)
.jpg)
