פרע כתפיים הינה תופעה במהלך הלידה אשר הוגדרה לא אחת כ"חלום הבלהות של כל מיילד". תופעה זו עלולה לגרום לתוצאות קשות (כגון שיתוק ע"ש ארב) והיא מופיעה בשיעור מסוים מן הלידות. לא אחת, נזקי גוף אשר נגרמו לילד או ליולדת בעקבות אירוע פרע כתפיים, מונחים לפתחן של הערכאות המשפטיות בטענה של רשלנות בלידה.

 

יש לכם שאלה?

פורום רשלנות רפואית בלידה

 

בית המשפט העליון, בע"א 2694/90 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' מימון, עמד על מאפיינה של התופעה הנ"ל. "מרגע שראש העובר יוצא ומתברר כי עסקינן בהיצרות כתפיים, לא ניתן למנוע את הנזק אשר ייגרם לעובר. עם זאת, ניתן אפוא לחזות את הסיכוי להיווצרות אירוע כגון דא עוד בטרם כניסתה של היולדת לחדר הלידה".

 

דהיינו, הדרך להתמודד עם פרע כתפיים הינה על ידי "הקדמת תרופה למכה". במילים אחרות, במקרים בהם קיים חשש לאירוע פרע כתפיים בלידה, יש להורות על לידה באמצעות ניתוח קיסרי או על תגבור בהתאם של חדר הלידה. על פי רוב, תביעות אשר עניינן הינו פרע כתפיים עוסקות בעיקר בהתנהלות הרופאים, האחיות והצוות הרפואי בבית החולים, בטיפול ביולדת בזמן ההריון ובסמוך ללידה.

 

בשפה משפטית, מדובר אפוא בשאלה – האם הייתה חובה על הרופאים, נוכח גורמי הסיכון כאלה ואחרים, לבצע (או למצער – לשקול לבצע) ניתוח קיסרי או לשקול תגבור של חדר הלידה. בתי המשפט יכולים להטיל אחריות על המוסד הרפואי במקום בו לא בוצע ניתוח קיסרי חרף סימנים מקדימים, וכתוצאה מכך גרם אירוע פרע כתפיים לנזקים לעובר/תינוק.

 

כיצד יש לבחון את משקל העובר?

 

בפסק הדין אשר ניתן בע"א 10094/07, פלונית נ' בית החולים האנגלי EMMS, עסק בית המשפט בעניין כליאת כתפיים במהלך תהליך לידה. במקרה זה, הטענה הייתה כי עם קבלת היולדת לבית החולים, לא נעשתה הערכת משקל העובר. בית המשפט התווה בפסק דינו את תהליך הדיון המשפטי במקרים כגון דא. בפסק הדין נכתב כי הדגש העיקרי בסוגיות פרע כתפיים נוגע למשקלו של העובר. בית המשפט איננו עומד במקרים כגון דא על משקלם העצמאי של הגורמים הנוספים (לדוגמא, עברה הולדני של היולדת או גילה). עם זאת, במידה ויוכח כי משקלו של העובר היה אמור להדליק אצל הרופאים "נורה אדומה", הרי שאז הנתונים הנוספים יחזקו את הטענה העיקרית.

 

עוברים "ממוינים" עובר ללידתם לשלוש קבוצות משקל – עד 4 ק"ג, בין 4 ק"ג ל-4.5 ק"ג, ומעל 4.5 ק"ג. בנוגע לקבוצות ה"קצה", מדובר בהחלטה שהינה כמעט "שחור ולבן". דהיינו, עוברים אשר משקלם נמוך מ-4 ק"ג לא ייולדו בלידה קיסרית, אלא בנסיבות אחרות המצדיקות זאת (לדוגמא, מצב עכוז). עוברים "גדולים במיוחד" הנמצאים בקבוצת הקצה השלישית (מעל 4.5 ק"ג), יופנו באופן כמעט מיידי לניתוח קיסרי (גם ללא סימנים נוספים). הקבוצה ה"בעייתית" הינה קבוצת האמצע. דהיינו, הקבוצה בה נכנסים עוברים במשקח שח בין 4 ק"ג ל-4.5 ק"ג. במקרים אלה, כאשר קיימים גורמי סיכון נוספים המהווים מבחינת הרופאים מעין "אינדיקאטורים מחזקים", הרי שכדאי לנקוט בצעדי מנע כגון נוכחות מוגברת בחדר הלידה או שקילת עריכתו של ניתוח קיסרי.