וועדת השחרורים ליד שירות בתי הסוהר הורתה, ביום רביעי האחרון (16.2), על קיצור עונשו של השוטר שחר מזרחי. מזרחי מרצה מאז אוגוסט 2010 מאסר מאחורי סורג ובריח בגין הריגתו של מוחמד גנאים, גנב רכב בן 24 מבקה אל גרבייה.
יש לכם שאלה?
על פי גזר דינו, מזרחי היה אמור להשתחרר רק ב-2013. כעת, הוא צפוי להיות לצד בני משפחתו כבר בליל הסדר הקרוב. יצוין כי ההחלטה בעניין קיצור עונשו של מזרחי לא התנהלה בקשר לבקשת חנינה אשר הוגשה על ידו לנשיא המדינה.
פרשת שחר מזרחי עלתה לכותרות, בין השאר "בעזרת" קמפיינים תקשורתיים נגדיים אשר הונעו על ידי גורמים שונים הקשורים לפרשה. מצד משפחתו של הרוג, נוהל קמפיין תקשורתי נרחב אשר טען כי "מזרחי איננו אלא רוצח שצריך לרצות מאסר ממושך". כמו כן, בני המשפחה, בשיתוף עם ארגונים שונים כגון מרכז מוסווא, הקפידו לטעון כי גזר הדין אשר ניתן למזרחי היה "גזר דין מקל שנבע ממניעים גזעניים". קרובי משפחתו של ההרוג הדגישו לא אחת כי המנוח היה ערבי, וזאת תוך שהם מנסים לטעת בלב הציבור (והשופטים) את התחושה כי מדובר ב"אירוע בעל משמעויות והשלכות פוליטיות וחברתיות".
מנגד, בני משפחתו של השוטר ניהלו קמפיין נגדי, בתמיכת גורמים בכירים במשטרת ישראל. לטענתם, מזרחי פעל כפי שפעל מתוך סכנת חיים. קרובי משפחתו של מזרחי הדגישו כי גנאים ניסה לדרוס את השוטרים אשר ביקשו לעצור אותו, וזאת לאחר שהוא ביקש להימלט מהם במקום להישמע להוראותיהם. בינואר האחרון אמר השר לביטחון פנים, יצחק אהרונוביץ', במסגרת כנס הצדעה למשטרה בתל אביב, כי יש לחון את מזרחי. אהרונוביץ' אף הוסיף כי שר המשפטים, יעקב נאמן, תומך בהחלטה.
נתונים לגבי שחרור מוקדם של אסירים
הדילמה העומדת בפני וועדת השחרורים, בבואה לשקול האם יש להורות על שחרור מוקדם של אסיר פלוני, נוגעת אפוא לאפשרות של הסכנה הנשקפת לציבור מהתנהגותו של האסיר לאחר שחרורו. האפשרות להשתחרר מוקדם על בסיס התנהגות טובה מעניקה עידוד ותמריצים לאסירים המרצים עונש מאחורי סורג ובריח, להתמיד במגמת ההשתפרות כבר במהלך מאסרם, ולקבל על עצמם את ההבנה כי עליהם לחזור לדרך הישר ולהימנע מ"נפילות עברייניות". עם זאת, יצוין כי קיים ספק של ממש בנוגע לאפקטיביות ה"שחרור המוקדם".
לדוגמא, שירות בתי הסוהר הציג לאחרונה בכנסת נתונים לפיהם 33.1% מהאסירים אשר משוחררים בשחרור מוקדם חוזרים ומבצעים עבירות פליליות, זאת לעומת 43.5% מהאסירים אשר השתחררו בשחרור "רגיל". דהיינו, הפערים אמנם משמעותיים מבחינת המיקרו (זה מול זה), אך עדיין הם גדולים באופן יחסי מבחינת המאקרו. במילים אחרות, ההבדל בנוגע למסוכנות הנשקפת מאסיר ששוחרר בשחרור מוקדם, לבין המסוכנות הנשקפת מאסיר ששוחרר רק עם ריצוי מלוא עונשו, איננה שונה באופן משמעותי.
סעיף 3 לחוק שחרור על תנאי ממאסר קובע כי וועדת השחרורים לא תורה על שחרור מוקדם של אסיר אלא אם היא שוכנעה כי שחרורו של האחרון ראוי והוא איננו מהווה סכנה לשלום הציבור. סעיף זה, כך נקבע, מציב אפוא שני תנאים מצטברים אשר מאפשרים את הפעלת סמכותה של וועדת השחרורים – האסיר ראוי לשחרור, ושחרורו איננו מקים סכנה לשלום הציבור. התנאי הראשון נוגע לאסיר ומדגיש את ההיבט האישי הספציפי שלו (נכונותו להשתקם ולהיטיב את דרכיו, והתחשבות בהתנהגותו בבית הכלא). התנאי השני, לעומת זאת, מטיל את מרבית כובד משקלו על האינטרס הציבורי. תנאי זה נועד להבטיח כי הציבור לא ייפגע בשל שחרורו המוקדם של האסיר.
כיצד מקבלת הוועדה את החלטתה?
סעיף 9 לחוק שחרור מוקדם מונה את ההיבטים השונים אשר צריכים לעמוד לנגד עיניה של וועדת השחרורים, בבואה לשקול האם יש להורות על קיצור מאסרו של פלוני. על פי החוק, הוועדה צריכה לבחון את הסכנה לשלום הציבור אשר עלולה להיווצר עם שחרורו של האסיר, כאשר הציבור במקרה זה יכול להיות גם בני משפחתו של האסיר (וברור שנפגע העבירה). הוועדה בוחנת גם את סיכוייו של האסיר להשתקם ואת התנהגותו בעת ריצוי מאסרו. העבירה אשר בגינה מרצה האסיר את מאסרו (על שלל היבטיה השונים – נסיבות הביצוע, חומרתה, היקפה וכדומה). להלן מספר שיקולים הבאים בחשבון במקרה זה:
- "תוכנם של כתבי האישום אשר תלויים ועומדים כנגד האסיר". דהיינו, סוג העבירות בהן הוא מואשם, נסיבות ביצוע עבירות אלה, ותוצאותיהן.
- עבר פלילי – הרשעות קודמות (לרבות מספרן, תכיפותן, היקפן וכדומה).
- דיונים קודמים בוועדות בעניינו של האסיר. ההחלטות אשר ניתנו בוועדות אלה.
- הקלות בעונש שניתנו לאסיר על ידי נשיא המדינה בשל עונשי מאסר קודמים.
- התנהגותו של האסיר במהלך תקופת המאסר.
- גילוי יחס חיובי של האסיר לעבודה ותוכניות אשר נועדו לסייע בשיקומו.
- שימוש בסמים (או גמילה מהם).
- מעורבות בפעילות פלילית בבית הסוהר. הן כלפי אזרחים מחוץ לבית הסוהר, והן כלפי אסירים אחרים וסוהרים.
- חווות דעת אשר ניתנו לגבי האסיר על ידי הגורמים הראשונים (משטרת ישראל, שירות בתי הסוהר, רשויות הביטחון, מנהל בית הסוהר, הוועדה לשיקום האסיר, וכדומה).
- נתונים אישיים לגבי האסיר (מצב בריאותי, מצב משפחתי וכדומה).
מי רמת הוודאות?
נשאלת אפוא השאלה מהי רמת הודאות בנוגע לאי קיומו של סיכון לשלום הציבור בגין שחרור מוקדם של אסיר פלוני. מדובר בסוגיה אשר איננה פשוטה כלל וכלל. ברור לכל כי רמת השכנוע בנוגע ל"סכנה הנשקפת לשלום הציבור בשל שחרור מוקדם" איננה יכולה לעולם להיות בוודאות של 100% או אף קרוב לכך. על פי רוב, התפיסה היא כי במרבית המקרים שחרורו של אסיר יהווה סכנה לשלום הציבור.
האסירים אשר כן "זוכים" בדרך כלל לשחרור מוקדם הינם אסירים אשר העבירות בהן הם הורשעו לא העידו על "אופי עברייני". לדוגמא, עבירות כגון רשלנות. מנגד, במקרים בהם האסיר ריצה עונש בגין עבירות בעלות היבט עברייני (לדוגמא, סחיטה באיומים או אלימות), קיים קושי לקבוע כי לא תישקף סכנה לשלום הציבור עם שחרורו המוקדם.
השופט רון שפירא, מבית המשפט המחוזי בתל אביב, התייחס לאחרונה לסוגיה זו בפסיקתו בעת"א 15945-12-11. לדידו, בית המשפט צריך לקרוא את הוראות חוק שחרור על תנאי ממאסר בדומה להוראות הנוגעות לבחינת חלופת מעצר. דהיינו, לא ניתן להבטיח בוודאות את הביטחון לשלום הציבור, אך אפשר לעמוד על רמה סבירה של ביטחון זה לשם הגשמת מטרות החוק. השופט שפירא מציע לבחון במשקפיים אלה את המסוכנות הנשקפת מאסיר בבואו לעמוד במבחנים לפי סעיף 3 לחוק שחרור על תנאי ממאסר.
