בג"צ 10605/02
חוק יחסי ממון קובע שורה של הוראות וכללים לגבי עריכת הסכם ממון בין בני זוג. לדוגמא, הסכם ממון חייב להיות בכתב והוא צריך להיות מאושר על ידי בית המשפט או בית הדין הדתי. עם זאת, לעיתים, גם הסכמים "סתם", אשר לא קיבלו את אישורו של בית המשפט, יכולים להביא לחלוקת נכסים בלתי שווה בעת גירושין. דוגמא לכך ניתן לראות במקרה הבא. מדובר בהסכם ממון אשר נחתם ללא אישור בית המשפט עם רכישת דירה במימון מלא של הבעל.
יש לכם שאלה?
בני הזוג במקרה דנן התחתנו בשנת 1987. במרוצת השנים נולדו להם חמישה ילדים. בשנת 1998 הבעל החליט לסיים את הנישואין והגיש לבית הדין הרבני האזורי תביעת גירושין. לתביעה זו כרך הבעל את ענייני הילדים והרכוש. בית הדין הרבני קיבל את התביעה וחייב את האישה לקבל גטה. עם זאת, מחלוקת של ממש ניטשה בנוגע לדירה המדוברת. מדובר בדירה אשר הייתה רשומה על שמם של שני בני הזוג. דירה זו נרכשה ב-1990, שלוש שנים לאחר החתונה.
המימון לדירה התבסס על כספים מאת הורי הבעל (37%) והלוואת משכנתא ששולמה על ידי הבעל בלבד. מרבית ההלוואה טרם נפרעה בעת הדיונים בתביעה. יומיים לפני רכישת הדירה נערך בין בני הזוג הסכם. על פי הסכם זה, הוסכם כי לעותרת לא תהיה כל זכות בדירה במקרה של סכסוך. הסכם זה נכתב בכתב ידה של האישה. בהסכם נאמר כי בעקבות מקרה בעבר בו האישה עזבה את הבית, הבעל חושש לגבי רכישת הדירה וישנן חששות גם מצד בני משפחתו. אי לכך, האישה הצהירה כי במידה והצדדים ייפרדו תעבורנה הדירה ותכולתה לידי הבעל.
בתי הדין הרבניים קובעים – הדירה של הבעל בלבד
בית הדין הרבני האזורי קבע כי ההסכם נעדר תוקף בתור הסכם ממון וזאת משום שהוא לא אושר על ידי בית המשפט או בית הדין הרבני. עם זאת, נקבע כי "ניתן למצוא בהסכם גילוי כוונות לגבי אומד דעתם של הצדדים". בפסק הדין צוין כי הבעל הסכים לתת לאישה במתנה את מחצית הזכויות בדירה, וזאת על מנת לקבל את האישור למשכנתא. אי לכך, נקבע כי עם מתן הגט הדירה תועבר בשלמותה על שמו של הבעל.
האישה הגישה ערעור על כך לבית הדין הרבני הגדול. בית הדין הרבני הגדול דחה את הערעור. בפסק הדין נקבע כי למרות ש"אין לראות בהסכם הסכם ממון מכוח חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973", הרי שהיה ניתן לבחון את תוקפו ותקינותו על פי ההלכה ובהתאם לנסיבות. נקבע כי למרות שהחלק השני של ההסכם (במסגרתו "ויתרה" האישה על זכויותיה וזכויות ילדיה למזונות) לא היה חוקי, החלק שנגע לדירה היה הגיוני ויש לקיימו.
הרישום של הדירה על שמה של אישה במקרה דנן היה לשם מתנה בתום לב. אי לכך, בית הדין הרבני הותיר את החלטתו של בית דין קמא על כנה. עם זאת, בית הדין הרבני הגדול עמד על כך שהבעל קיבל משכנתא לנכס רק לאחר שאשתו נרשמה גם היא על הדירה. דהיינו, לאישה היו זכויות בעצם קבלת המשכנתא. זכויות אלה, קבע בית הדין, תתבררנה במסגרת קביעת הגט ועל בסיס חוות דעת מקצועית.
האישה פונה לבג"צ
האישה לא אמרה נואש ופנתה בעניין לבג"צ. לטענתה, "בית הדין הרבני הגדול חרג מסמכותו כאשר פסק לפי הדין האזרחי הכללי ולא הדין העברי". כמו כן, האישה הוסיפה כי היא זכאית לקבל את מחצית הזכויות בדירה וזאת בשל זכויותיה החוקתיות. נטען כי אין לשלול ממנה זכות זו בשל עריכת הסכם ממון בלתי חוקי. שוב הזכירה האישה את העובדה כי ההסכם, בניגוד להוראות סעיף 2 לחוק יחסי ממון, לא קיבל את אישורו של בית המשפט או בית הדין הדתי.
בג"צ בחן את נסיבות המקרה וקבע כי אין להתערב בפסקי הדין אשר ניתנו בבתי הדין הדתיים. אכן, התקבלו טענותיה של האישה כי לא מדובר בהסכם ממון, וזאת משום שהוא לא נערך על פי דרישות החוק. עם זאת, נקבע כי "הסכם ממון איננו ההסדר היחיד בעניין חלוקת נכסי בני זוג לפי חוק יחסי ממון".
סעיף 3(א) בפרק השני לחוק קובע באופן מפורש כי במידה ובני הזוג לא ערכו ביניהם הסכם ממון, בית המשפט יחלק את רכושם לפי הסדר איזון המשאבים הקבוע בחוק. עם זאת,, סעיף 5(א)(3) לחוק קובע כי איזון המשאבים לא יכלול "נכסים אשר הוסכם בכתב שלא יאוזנו". דהיינו, החוק מחיל על הצדדים הסדר איזון משאבים כל אימת שלא נערך ביניהם הסכם ממון בכתב. במילים אחרות, החוק קובע חלוקה שוויונית של נכסי בני הזוג, אך מאפשר להם להסכים על נכסים ששווים לא יאוזן ביניהם.
בג"צ: "יש להביא בחשבון גם את ההסכם, למרות שלא אושר"
במקרה זה, בית המשפט העליון עמד על כך שבין בני הזוג לא היה הסכם ממון. עם זאת, נקבע כי כן נערך הסכם בין הצדדים ויש להביאו בחשבון. מהסכם זה עלה באופן מפורש שהצדדים ביקשו להחריג מאיזון המשאבים את הדירה המדוברת. כמו כן, הוכח כי הרישום המשותף היה למטרה אחת בלבד – לשם רישום המשכנתא.
במילים אחרות, בג"צ קבע כי ניתן להורות על החרגת הדירה מאיזון המשאבים גם על פי הסכם "סתם", שאיננו הסכם ממון, וזאת כל אימת שההסכם נערך בכתב. כפי שהגדירה זאת השופטת (בדימוס) מרים בן פורת – "מבחינת חוק יחסי ממון בין בני זוג, הסכם ממון איננו בהכרח חזות הכל. ניתן להוציא ממעגל איזון המשאבים נכס מסוים גם על ידי הסכם סתם שלא קיבל את אישורו של בית המשפט, וזאת מכוח סעיף 5(א)(3) לחוק".
.jpg)
.jpg)
