עיריית קריית גת פתחה במהלך של "התכנסות לתקני משרד החינוך" וכתוצאה מכך פגעה בתנאי העסקתן של סייעות המלוות ילדים הסובלים ממוגבלויות. אי לכך, ההסתדרות "נעמדה על רגליה האחוריות" וביקשה למנוע את המהלך. בית הדין לעבודה קבע כי למרות שההסתדרות היא הארגון היציג של עובדי העירייה, הסייעות המדוברות לא יהנו מהגנתה.


המשיבים במקרה זה היו העירייה וראש העיר. לעומתם, עמדה המבקשת – ההסתדרות. יודגש כי על יחסי העבודה בין הצדדים חלו הוראותיה של חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות.


העירייה מעסיקה במוסדות החינוך בעיר סייעות מסוגים שונים. ההחלטה במקרה זה נגעה בעיקר לסייעות אשר שימשו כמלוות ילדים בעלי מוגבלויות. סייעות אלה קרויות "חונכות". הצדדים "נאלצו" להגיע לערכאות המשפטיות וזאת לאחר שורת החלטות חד צדדיות מצד ראש העירייה כגון הקדמת שעת תחילת עבודת הסייעות (ל-7:00 במקום ל-7:30), קליטת סייעות נוספות לעבודה בשירותי העירייה, והפסקת עבודתן של מספר סייעות.


בעקבות מהלכים אלה, ההסתדרות הגישה בקשת צד דחופה לשם מתן צו אשר יורה לעירייה לשבץ את הסייעות הנוכחיות בתפקידים זהים לתפקידיהן בשנת הלימודים הקודמת. בית הדין לעבודה נתן צו ארעי כאמור אך נקבע כי הצו לא יחול על חונכות אלא על הסייעות האחרות. בהמשך, ההסתדרות עתרה למתן צווים נוספים לשם הגנה על תנאי עבודתן של הסייעות, וזאת תוך שהיא אינה מחריגה מהן את החונכות. בית הדין לעבודה קיבל את הצווים אך הפריד פעם אחר פעם בין הסייעות לבין החונכות.


האם היה מקום לקיים משא ומתן?

 

בתקופה שלאחר מכן התקיימו דיונים שונים בסוגיה המדוברת, בין העירייה לבין ההסתדרות. בתחילת נובמבר 2011, העירייה וראש העיר הודיעו כי בכוונת העירייה להתכנס לתקנים המאושרים על ידי משרד החינוך ועל כן תשתנה בפועל מצבת כוח האדם מבלי לגעת בסייעות הקבועות. במהלך החודשיים הבאים זומנו 62 סייעות לשימוע לפני פיטורין וחלקן "זכו" למכתב פיטורים. ההסתדרות ביקשה את ביטול כלל הפיטורים וזאת משום שבחוקת העבודה החלה על הצדדים קיים "מנגנון יישוב סכסוכים".


הצדדים ערכו שורה של בדיקות והוסכם כי ההליך המדובר נגע לסייעות החונכות בלבד. המחלוקת שנותרה בין הצדדים הייתה האם הסדרי הפיטורים וההודעה המוקדמת, אשר מפורטים בחוקת העבודה, חלים גם על החונכות.


ההסתדרות טענה כי היות ומדובר בהליכי פיטורים ושימוע לעובדים בהיקף כה רחב, הרי שעסקינן בצעד שישפיע באופן ישיר ועקיף על שאר העובדים. אי לכך, נטען כי מדובר בשינוי מבני אשר מחייב קיום משא ומתן עם ארגון העובדים היציג. כמו כן, ההסתדרות טענה כי חוקת העבודה חלה על העסקת החונכות. העירייה טענה, לעומת זאת, כי מהלך פיטורי החונכות לא היה "שינוי מבני של מערכות החינוך" אלא התכנסות לתקני משרד החינוך, הא ותו לא. לטענת העירייה, ההחלטה הייתה בפררוגטיבה הניהולית שלה והיא לא הייתה צריכה להתייעץ עם ההסתדרות בעניין.


החונכות אינן נהנות מהגנת חוקת העבודה בעניין פיטורים


בשורה של פסקי דין שניתנו בבתי הדין לעבודה נקבעו חובות היידוע וההיוועצות עם ארגון העובדים היציג. לדוגמא, בדב"ע נב/4-2 חברת תרכובות ברום בע"מ - ההסתדרות הכללית נאמר כי "כל צד ביחסי עבודה קיבוציים חייב לקיים התייעצות עם הצד השני בנושאים אשר נמצאים במסגרת כוחו וסמכותו, וזאת מתוקף אופייה של מערכת העבודה הקיבוצית". במקרה דנן, בית הדין קבע כי הדין עם העירייה.


נקבע כי הוראות חוק העבודה קבעו אמנם מנגון ליישוב חילוקי דעות, אשר כלל ניהול משא ומתן עם ההסתדרות, אך לא כך לגבי "חונכים". חוקת העבודה קבעה במפורש כי בשל "מסגרת עבודתם הבלתי קבועה, לא יהיו החונכים זכאים לקבלת קביעות בעבודתם". כמו כן, נקבע בחוקה כי היקף משרת עבודתם של החונכים הנ"ל ייקבע על פי צרכי הרשות המקומית. דהיינו, להבדיל מתנאי העסקתם, השליטה על עצם העסקת חונכים הייתה נתונה מכוח חוקת העבודה לרשות המקומית בלבד. דהיינו, העירייה.


"בענייננו, שעה שמבקשת העירייה, מטעמים תקציביים, להתכנס לגדר התקנים המאושרים לה על ידי המדינה, לא ניתן לכפות עליה לנהל משא ומתן לשינוי מספר התקנים ולא ניתן לאכוף עליה העסקת עובדים מחוץ לגדרי התקנים המאושרים, במיוחד שעה שמספר התקנים אינו נתון לשליטתה", נכתב בפסק הדין.