עפ"ת 34473-08-10
בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את ערעורה של המדינה כנגד הכרעת דין של בית המשפט לתעבורה במסגרתה זוכה מכל אשמה נאשם אשר גרם (לכאורה) לתאונת דרכים. במסגרת כתב האישום אשר הוגש כנגד המשיב, נטען כי האחרון נכנס לצומת באור אדום כאשר הוא נוסע בניידת משטרתית. על פי כתב האישום, כניסתה של הניידת המשטרתית לצומת באור אדום גרמה לתאונת דרכים קשה עם קטנוע. התאונה גרמה אפוא לחבלה של נהג הקטנוע ולנזקים לרכבים.
יש לכם שאלה?
לאחר שמיעת הראיות בבית משפט קמא, לרבות עדויותיהם של מתנדב בניידת, נהג האופנוע ובוחן התנועה (אשר הגיש גם מסמכים לעיונו של בית המשפט), נקבע כי יש לזכות את הנאשם. צוין כי בפני בית המשפט הוצגו גם מסמכים כגון דו"ח בוחן ודו"ח תוכנית רמזורים בצומת.
בית המשפט לתעבורה, בהכרעת דינו, קיבל את עדותו של השוטר לאופן התרחשות האירועים. צוין כי לא הייתה מחלוקת של ממש בנוגע לעובדות. השוטר במקרה דנן היה בדרכו לאדם אשר התקשר למשטרה וטען כי פורץ אשר נכנס לביתו נמצא עדיין בבית. דהיינו, הוכח כי השוטר היה בדרכו לאירוע והוכח כי היה עליו למהר.
כמו כן, בית המשפט מתח ביקורת חריפה על התנהלותו של רוכב האופנוע וכינה את נהיגתו "חצופה". רוכב הקטנוע אמנם נכנס לצומת באור ירוק, אך זאת כאשר הוא נוסע בין רכבים אחרים אשר עמדו במקומם. במקביל, השוטר חצה את הצומת באור אדום, אך זאת כאשר הוא מפעיל סירנה, אור מהבהב, ונוקט בכל אמצעי האזהרה (דברים אלו עלו גם מעדותו של רוכב הקטנוע). יודגש כי רוכב הקטנוע העיד כי הוא נכנס לצומת במהירות ופגע בדלת הניידת המשטרתית.
השוטר עמד במוטל עליו
המתנדב בניידת טען כי המשיב (השוטר) נכנס לצומת באור אדום אך במהירות סבירה. לטענתו, המשיב האט לפני הצומת ונכנס אליה בגלישה לא מהירה. כמו כן, בית המשפט מצא את עדותו של השוטר מהימנה. בית המשפט בחן כעת את תחולתה של תקנה 94 לתקנות התעבורה על מקרה דנן. תקנה זו, אשר חלה על רכבי ביטחון, קובעת כי רכבים אלה יכולים ל"הפר את חוקי התנועה" בדרכם לאירועים, וזאת במקביל להפעלת אמצעי אזהרה ונקיטת זהירות למנוע תאונות דרכים.
בית המשפט המחוזי קבע כי דין הערעור להידחות. השופט עמד על כך שערכאת הערעור ממעטת להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בית משפט קמא. הלכה פסוקה היא כי "בכל הנוגע לקביעות שבעובדה או ממצאי מהימנות של ערכאה דיונית, ממעטת ערכאת הערעור להתערב, שכן בידיה של ערכאה דיונית מלאכה זו, של קביעת ממצאים שבעובדה והתרשמות מעדים שהביאו בפניה".
האם הייתה הצדקה למהירות? האם פריצה מסכנת חיים?
המדינה ניסתה לטעון כי השוטר נסע במקרה דנן לאירוע פריצה. לטענתה, אירוע הפריצה לא היה אירוע מסכן חיים אשר הצדיק "נסיעה מהירה, עבירה על חוקי תנועה, וסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה". לטענת המדינה, לא היה מקום "לסכן חיי אדם למען הגנה על ערך רכושי".
בית המשפט דחה טענה זו מכל וכל. בפסק הדין נכתב כי גם כאשר מדובר בעבירות רכוש, לא אחת הדברים מתגלגלים לכדי סיכון לחיי אדם. קל וחומר כאשר הפורץ פרץ לביתו של פלוני, והאחרון נמצא בחדר הסמוך. "יש אינטרס ששוטרים ימהרו לבצע את תפקידם, הגנה על חיי האזרחים. אין ספק שהם צריכים לעשות זאת, כפי שאכן קרה במקרה דנן, בהתאם לדרישות תקנה 94 לתקנות התעבורה", נכתב בפסק הדין.
.jpg)
.jpg)
.jpg)
