חלוקת שהייה בדירת מגורים משותפת במסגרת הליכי גירושין

תמ"ש 32748-01-12

בית המשפט לענייני משפחה, בהחלטה חריגה, קבע כי השהות בדירת מגורים משותפת תיעשה "שבוע-שבוע" בין הבעל והאישה. החלטה זו נקבעה לאור טענות אלימות וסכסוך קשה אשר גררו פרובוקציות הדדיות. בית המשפט קבע כי אין מנוס מקבלת החלטה כאמור, וזאת בשל הפגיעה בילדות הקטינות של הצדדים.

יש לכם שאלה?

פורום הסכם ממון

פורום חלוקת רכוש

פורום אלימות במשפחה

פורום זכויות הגבר במשפחה

במרץ 2011, האישה הגישה בקשה לצו הגנה כנגד בעלה, וזאת בטענה כי האחרון תקף אותה באלימות ואיים עליה. בעקבות הבקשה ניתן צו הגנה במעמד צד אחד (של המבקשת) והבעל הורחק לשבוע מהדירה. יום לפני פקיעת הצו, הצדדים הגישו לבית המשפט הודעה משותפת אשר לפיה הם מבקשים להאריך את צו ההגנה בשבועיים ומודיעים כי הם פונים לטיפול פסיכולוגי. ביום פקיעת הצו (לאחר הארכתו) הודיעו הצדדים כי הם ממשיכים את הטיפול ואת המשא ומתן. צו ההגנה בוטל. שמונה חודשים לאחר מכן הוגשו על ידי האישה תביעות למזונות, משמורת וחלוקת רכוש. בחלוף שבועיים הגישה האישה בקשה נוספת למתן צו הגנה.

תיאור המקרה על ידי הצדדים

האישה תיארה את הסיבות להגשת הבקשה באופן הבא: לטענתה, שבוע לפני הגשת הבקשה נכנסו הבעל ואביו לדירה, שברו מנעולים, החליפו אותם במנעולים חדשים וצילמו את המתרחש. לטענתה, היא ניסתה לקחת את המצלמה מידיו של אבי בעלה אבל אז החלה קטטה במקום כאשר בעלה "מעיף אותה ומטיח אותה בקיר הכניסה לבית". כעת, טענה האישה, היא נאלצה לנשוך את בעלה בכתפו וזאת בשל פערי הכוחות ביניהם. האישה הדגישה כי האירוע היה כולו לעיני בנותיהם הקטינות של הצדדים (בנות 4.5 ו-6).

הבעל תיאר את הדברים באופן אחר לגמרי. הוא טען כי הוא לא נקט באלימות כלפי אשתו. לדבריו, דווקא היא הייתה זו אשר תקפה אותו, ניסתה לקחת את המצלמה ונשכה אותו בכתף. האיש הוסיף וטען כי תלונותיה של אשתו למשטרה לא היו אלא "טקטיקה" בה היא נוהגת במסגרת הליכי הגירושין. הוא הוסיף כי לאשתו יש מאהב אשר היה נוכח בדירה במועד האירוע וליטף את אשתו על מנת להוציא אותו מכליו.
 

"הפרד ומשול"

בית המשפט ציין בפסק הדין כי הוא ניסה להביא את הצדדים לכדי הידברות אך בשל האיבה והחשדנות השוררת ביניהם לא הייתה ברירה אלא לנקוט ב"הפרד ומשול". כמו כן, בית המשפט קבע כי מקור הסכסוך במקרה זה סבב לא רק סביב הגירושין אלא בעיקר סביב הבעלות על דירת המגורים (כאשר שני הצדדים טענו "שלי היא"). למעשה, בית המשפט קבע כי הבקשה למתן צו הגנה לא הייתה סביב מחלוקת אשר נגעה לאלימות במשפחה, אלא סביב סוגיות רכושיות.

בנוגע לטענות האלימות, בית המשפט מתח ביקורת של ממש על הצדדים. לדוגמא, נטען כי נוכחותו של אביו של הבעל במקום, על תקן של צלם, הייתה "פרובוקציה לשמה" אשר יש לגנות בגינה את הבעל. "לא יהא זה מופרך לטעון כי אדם איננו מצפה כי מאן דהו ייכנס לביתו, חמוש במצלמה ויתעד את בעל הבית בתוך ביתו ולא יהיה זה מופרך לטעון כי אירוע כגון דא, הינו בעל פוטנציאל להעצים רגשות ואף להביא להתפרצותם", נכתב בפסק הדין.

יחד עם זאת, בית המשפט הדגיש כי גם המבקשת לא הייתה "טלית שכולה תכלת". האחרונה דאגה לנוכחותו של "ידיד" (אשר כונה על ידי הבעל – מאהב) בדירה וזאת תוך שהיא מודעת לכך שנוכחות אדם זר בבית עלולה להעצים את המתח ואת הרגשות הקיימים גם כך בין בני הבית. יתרה מכך, מהתמונות אשר הוצגו בפני בית המשפט ניתן היה לראות כי ה"ידיד" לן בבית הצדדים.

"הינה כי כן, שני הצדדים נהגו שלא כדין ולא עשו להרגעת הרוחות. למעשה, כל צד דאג להכניס לדירה תגבורת מטעמו ויהי מה", נכתב בפסק הדין, "כפי שיש לגנות את המשיב, אשר הכניס לדירה את אביו על מנת שזה יצלם אירוע בעל עם פוטנציאל להיות נפיץ מעצם הצילום, כך יש לגנות את המבקשת, אשר הכניסה לדירה אדם זר, התירה לו ללון בדירה ואף להלך אימים על המשיב במילים כאלה ואחרות".

לסיכום,

בית המשפט קבע כי נסיבותיו המיוחדות של המקרה הצדיקו מתן צו אשר יוטל על שני הצדדים ויהווה הגנה על הילדות הקטינות. בנוגע לטענות של האישה כי התנהגות הגבר הינה אלימה ופוגעת בקטינות, וטענות הנגד של הבעל לכך שדווקא אשתו פוגעת בקטינות, בית המשפט קבע כי שני הצדדים צודקים.

לאור האמור לעיל, נקבע כי לא צד אחד יורחק מהדירה אלא שני הצדדים. דהיינו, השופטת קבעה כי כל אחד מההורים יעשה שימוש בדירה במשך שבוע – מיום א' ב-8:00 בבוקר, עד יום א' שבוע לאחר מכן בשעה זו. כמו כן, נקבע כי לכל הורה תהיה זכות ללון בחדר אחד בדירה. בחדר זה ישמור ההורה את חפציו ויוכל לנעול אותו בעוזבו את המקום. הסדרי הראיה והמשמורת יתחלפו ביניהם גם הם בהתאם לשהות המפוצלת בבית. כמו כן, בית המשפט הגיש בקשה למתן תסקיר דחוף מטעם פקידת הסעד בנוגע למצב המשפחתי בין בני המשפחה.