אלימות במשפחה והימנעות מהרשעה

תפ (ראשל"צ) 12042-04-10

סכסוכים משפחתיים, קל וחומר כאשר מדובר בפרידה ו/או עניינים הקשורים לילדים, יכולים לגרור ריבים וויכוחים. לעיתים, ה"ריבים" עולים לטונים גבוהים ואף נשמעים איומים בין הצדדים. האם איומים אלה עלולים להיות עבירות פליליות והאם יש להרשיע את המאיים? האם אדם בעל עבר נורמטיבי יורשע בדין פלילי בגין איומים על גרושתו?

יש לכם שאלה?

פורום אלימות במשפחה

פורום בית משפט לענייני משפחה

פורום מעצר

מדובר במקרה בו הנאשם, יליד 1966, הורשע בביצוע איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. הרשעתו של הנאשם התקבלה לאחר הודייתו. על פי עובדות כתב האישום, גרושתו של הנאשם הודיעה לו כי היא מתכוונת להיפרד ממנו ולעבור לגור בעיר אחרת. הנאשם אמר לה בתגובה "אני אעשה טרור נגד כל המשפחה שלך, כולל ההורים שלך". האישה הסבירה לנאשם כי מדובר בהחלטה סופית והאחרון ענה "אם את לא חוזרת הביתה אני הורג את המשפחה שלך – אחד אחד". בהמשך, הנאשם התקשר למתלוננת כ-60 פעמים ואמר לה כי אם היא לא תחזור הוא מתכוון להתאבד. למחרת, הנאשם התקשר למתלוננת עוד 20 פעמים נוספות עד אשר נעצר על ידי שוטר.

הנאשם הודה בכתב האישום המתוקן ונשלח לקבלת תסקיר מאת שירות המבחן. שירות המבחן נדרש לבחון, בין השאר, את ביטול הרשעתו של הנאשם בדין. שלושה תסקירים נערכו בעניינו של הנאשם ושירות המבחן המליץ בסופו של דבר לשקול חזרה מהרשעה בכפוף להטלת צו מבחן למשך שנה. שירות המבחן עמד על נסיבותיו האישיות של הנאשם וגם על מצבו הנפשי בעת ביצוע העבירות. מצב זה הוגדר בתסקיר כ"תחושת חוסר אונים וחרדה סביב החלטתה הלא צפויה של המתלוננת להיפרד ממנו".

בית המשפט קובע - יש להרשיע את הנאשם, מדובר בעבירות חמורות

בית המשפט שמע את הדברים אך קבע כי אין לחזור מהרשעת הנאשם. השאלה מתי בית המשפט ישתמש בסמכותו להעניש מבלי להרשיע איננה בעלת דפוסים מוגדרים ונוקשים. במקרים כגון דא, בית המשפט נדרש לבחון את הנסיבות הספציפיות העומדות לפתחו. ככלל, אדם אשר ביצע מעשה פלילי אמור להיות מורשע בעבירה המיוחסת לו. הימנעות מהרשעה הינה, כאמור, החריג לכלל. לדוגמא, בע"פ 2513/96 מ"י נ' שמש, נאמר כי בית המשפט ישתמש בסמכותו הנ"ל רק כאשר התקיימו "נסיבות יוצאות דופן בהן אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה, לבין חומרת העבירה".

במקרה דנן, השופטת קבעה כי היא לא התרשמה שהרשעתו של הנאשם תגרום לאחרון "פגיעה חמורה בשיקומו". כמו כן, צוין כי העבירה אשר יוחסה לנאשם הייתה "עבירה חמורה אשר איננה מאפשרת בנסיבות המקרה לוותר על הרשעתו". השופטת אף הביעה חשש כי הימנעות מהרשעתו של הנאשם שלפניה תשלח מסר לא ראוי אשר יהיה בו כדי לפגוע "בשיקולי ההרתעה הנדרשים". הדברים נאמרו גם מבחינה ספציפית לגבי הנאשם דנן, וזאת משום ששירות המבחן ציין בתסקיריו שהסיכון מהנאשם אמנם פחת, אך לא אוין כליל.

"עבירת האיומים הינה עבירת אלימות, אף שמדובר באלימות מילולית. אין צריך להוסיף בעניין הפוטנציאל הקיים כי דברי איום יהפכו למעשים ממשיים. גם אם לא כך, המדובר בפגיעה קשה באורח חייהם של המאוימים. אינטרס הציבור מחייב החמרה בגזירת דינם של נאשמים בעבירות איומים, כשבדרך זו תובהר שאט הנפש וההוקעה המתבקשת בהקשר לדברי איום הנשמעים", סיכמה השופטת את החלטתה.