תע 1880/05


בית המשפט לענייני משפחה נדרש פעמים רבות לבחון את קבילותן וכשרותן של צוואות. לא אחת, מאבק בין היורשים והנהנים לפי צוואה מביא את הצדדים לדיונים בפני הערכאות המשפטיות. צוואה הינה מסמך אשר מהווה למעשה את הפעולה המשפטית האחרונה של המנוח. חוק הירושה קובע מספר דרכים לערוך צוואה - צוואה בכתב יד, צוואה בעדים, צוואה בפני רשות וצוואה בעל פה.

 

יש לכם שאלה?

פורום התנגדות לצוואה

פורום עיזבון


במקרה אשר הונח לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה, נדרש השופט לבחון איזו צוואה לקיים – צוואה בכתב שנערכה על ידי המנוח בשנת 2000, או צוואה בעל פה אשר נאמרה על ידו בשנת 2005, ביום פטירתו. יצוין כי בצוואה בכתב המנוח חילק את ירושתו בין ילדיו ונכדיו (תוך שהוא מנשל רק את אחד הבנים שלא היה צד להליך), ובצוואה בעל פה נאמר כי המנוח הוריש את כל רכושו לאחת מבנותיו וילדיה.


הדרישות לגבי צוואה בעל פה


כאמור, חוק הירושה קובע מספר דרכים לערוך צוואה. צוואה בעל פה שונה מהצורות האחרות וזאת משום שהיא לא נערכת על ידי המצווה בכתב. כמו כן, המצווה, בצוואה בעל פה, איננו רואה את נוסח הצוואה ואין הוא חותם עליו. אי לכך, ברור אפוא מדוע הוצבו דרישות שונות בחוק הירושה אשר נועדו להסיר חשש מפני כישלון צוואה כגון דא (כישלון הוא קיום צוואה בעל פה אשר איננה מהווה שיקוף מדויק ומלא של רצון המת - עיקרון העל בדיני צוואות וירושות).


בית המשפט העליון התייחס לכך בפסיקתו בע"א 138/64, דורה פלדמן (שוורץ) נ' לילי טריפמן - "בבקשה לקיום צוואה שנעשתה בעל-פה יש צורך בראיות חזקות. טעמיה של הלכה זו מובנים באשר יש צורך להבטיח כי אכן אותם דברים המיוחסים למנוח כדברי צוואתו אמנם נאמרו על-ידיו".


הדרישות אשר מציב סעיף 23 לחוק הירושה:

1. היות המצווה "שכיב מרע" אשר ראה עצמו בנסיבות המצדיקות זאת כאדם הנמצא בפני המוות.
2. המצווה אמר את הדברים המרכיבים את "צוואתו" בפני שני עדים אשר דוברים את שפתו.
3. העדים ערכו זיכרון דברים בנוגע לדברי המצווה, לרבות נסיבות אמירתם. עדים אלו נדרשים לחתום על זיכרון הדברים ולהפקידו במועד המוקדם ביותר ככל האפשר בבית המשפט.


יצוין כי מדובר בדרישות מצטברות ואין די בקיומן של חלק מהן בלבד. כמו כן, מעבר לדרישות הנ"ל, בית המשפט יקבל צוואה בעל פה ככשירה וקבילה רק לאחר שהשתכנע הוא באמיתות הצוואה ובאופן בו היא משקפת באותנטיות את גמירות דעת המצווה.


דחיית התביעה


במקרה דנן, עדי הצוואה היו שניים – מזכירתו של המנוח במועד בהם הוא עבד כמנהל חברה, וחברה של התובעת (אשר התחתן עם בתו של המנוח לאחר פטירתו). בית המשפט לענייני משפחה בחן את נסיבות המקרה וקבע כי דין התביעה לקבלת הצוואה בעל פה להידחות. נקבע כי לאור בחינת המסמכים הרפואיים, לא הוכח שהמנוח ראה עצמו כמי שניצב בפני המוות. אכן, המנוח סבל ממחלות שונות קשות ואף קיבל חוות דעת מטלטלות מרופאיו.

 

עם זאת, ביום אמירת הצוואה לכאורה, לא הייתה כל סיבה להאמין כי המנוח אכן האמין שזמנו קצוב ומותו קרב. הלכה פסוקה היא כי "הדרישה שהמצווה יהיה שכיב מרע או מי שרואה עצמו מול פני המוות, הינה דרישה חיונית ויסודית לקיומה של הצוואה. בלעדיה אין בפנינו צוואה, ולא ניתן להתגבר על העדרו של תנאי זה תוך שימוש בסעיף 25 (א) לחוק הירושה". כמו כן, לא הוצגו מסמכים רפואיים רלבנטיים ממועד פטירתו של המנוח או מסמכים אשר היה בהם כדי להצביע על מצבו רפואי קשה באופן חמור. התובעת לא הביאה לעדות את הרופא אשר בדק את המנוח ביום פטירתו והיא הבאת עד זה עמדה לאחרונה לרועץ.