ס"ע 17390-09-11
חברת החשמל הינה אחת החברות הגדולות בישראל והינה גוף המעסיק אלפי עובדים ברחבי הארץ. זכויותיהם של עובדי חברת חשמל מעוגנות אפוא בשורה של הסכמים קיבוציים ונוהגים אשר הוסכם עליהם במרוצת השנים. על עובדים קבועים של החברה חלה חוקת העבודה לעובדי חברת חשמל. עם זאת, בחברת חשמל מועסקים גם עובדים ארעיים רבים.
יש לכם שאלה?
זכויותיהם של העובדים הארעיים הוסדרו בהסכמים קיבוציים לאורך השנים. בשל מורכבות הסכמים אלה, לא אחת הדברים הונחו לפתחו של בית הדין לעבודה. להלן דוגמא לתביעה אשר הוגשה על ידי עובדת ארעית שפוטרה מחברת החשמל. התובעת טענה בתביעתה כי היא הופלתה לרעה לעומת עובדים בדור ב' אשר הועסקו בחברה אחריה. בית הדין לעבודה בחן את התביעה ודחה אותה.
ההסכמים הקיבוציים
כפי שצוין לעיל, מלבד חוקת העבודה, חלים על העובדים בחברת החשמל הסכמים והסדרים קיבוציים נוספים, וזאת בכל הנוגע להעסקה של עובדים ארעיים. במסגרת הסכמים אלה ניתן למצוא את הסכם 1989 אשר נחתם בין חברת החשמל, ההסתדרות הכללית והוועד הארצי של עובדי חברת חשמל. מטרתו של ההסכם הנ"ל הייתה להסדיר את העסקתם של עובדים ארעיים בשורה של תפקידים כגון עבודה בתחנת הכוח חדרה B, הקמת טורבינות גז, בניית תחנות משנה ועוד.
נקבע כי תקופת ההעסקה הארעית, אשר עוגנה בהסכם זה, תפקע לאחר חמש שנים. הסכם נוסף הינו הסכם 1996 וזיכרון דברים אשר נחתם כחלק ממנו. בזיכרון הדברים הנ"ל נקבע כי על מנת למנוע פיטורי עובדים, תקופת ההעסקה לעובדים ארעיים תוכל להתארך עד שמונה שנים. בינואר 1998 נחתם הסכם אשר הסדיר את העסקתם של עובדים ארעיים שלא היו מועסקים במסגרת פרויקט או משימה מוגדרים או קצובים. הסכם זה אימץ את הוראות הסכם 1996, וזאת למעט הוראות בדבר פיצויים מוגדלים.
הארכת התקופה לשם הגנה על פיטורים
ההסכם הרלבנטי הראשון לענייניינו נחתם בשנת 1999. מדובר בהסכם בין חברת החשמל, הוועד הארצי של עובדי החברה, וההסתדרות. בהסכם זה נקבע כי על מנת "להגן על עובדים ארעיים מפני פיטוריהם", תקופת ההעסקה שלהם תוכל להיות מוארכת עד 10 שנים. בשנת 2004 נחתם הסכם קיבוצי נוסף בין הצדדים אשר עסק אף הוא בהעסקתם של עובדים ארעיים בחברת החשמל. בהסכם 2004 נקבע כי יש לקצר את תקופת העבודה הארעית בחברה לחמש שנים, אך רק לגבי עובדים שהועסקו בחברה החל מינואר 2005.
במקרה דנן, התובעת הייתה עובדת חברת חשמל אשר החברה התייחסה אליה כעובדת שחל עליה הסכם 1999. כאמור, לפי הסכם זה, התובעת הייתה זכאית לתקופת עבודה ארעית של עד עשר שנים. ב"כ התובעת טען כי פיטורי התובעת הפלו את מרשתו לעומת עובדים שהתקבלו לעבוד אחריה בחברת החשמל.
חוק הסכמים קיבוציים
סעיף 19 לחוק הסכמים קיבוציים קובע כי יש לראות בהוראות בהסכם קיבוצי אשר נוגעות לתנאי עבודה (כגון חובות, זכויות, סיום יחסי עובד מעביד וכדומה) כחוזה עבודה בין המעביד לבין כל עובד אשר עליו ההסכם חל. זכויות אלה תקפות גם לאחר פקיעת תוקפו של ההסכם הקיבוצי, וזאת כל אימת שהן לא שונו או בוטלו כדין. סעיף 23 לחוק זה מוסיף וקובע כי במידה וחלים על עובד יותר מהסכם קיבוצי אחד, אזי יש ללכת לפי הוראות המטיבות עם העובד.
במקרה דנן, בית הדין לעבודה קבע כי הסכם 2004 והסכם 1999 לא היו שני הסכמים קיבוציים אשר חלו על התובעת. למעשה, הסכם 2004 חל רק על עובדים שהתקבלו לעבודה בחברת חשמל החל מינואר 2005. דהיינו, עסקינן בהסכמי "דור א' ודור ב'". יתרה מכך, נקבע בפסק הדין, השאלה העוסקת בחלותם של הסכמים קיבוציים בנוגע לעובדים ארעיים בחברת החשמל זכתה לדיון מעמיק בפסק דין שניתן לאחרונה בע"ע (ארצי) 471/06 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' יצחק טבדי.
בפסק דין טבדי נקבע, על ידי בית הדין הארצי, כי ההוראה אשר מאריכה את תקופת העבודה הארעית היא "לטובת העובדים" ולא לרעתם. דהיינו, נקבע כי מדובר בהוראה אשר מטרותיה היו במפורש למנוע את פיטורי העובדים. הנשיא אדלר, בפסק דין טבדי, כתב כי "מדובר בשורת הסכמים קיבוציים שנועדו להסדיר את מעמדם של העובדים הארעיים הקיימים בחברה על מנת למנוע - בדרך זו - את הצורך להביא לסיום העסקתם במידה ולא יוקנה להם מעמד קבוע בתום תקופת העסקתם במעמד ארעי, על פי הקבוע בחוקת העבודה לעובדי חברת החשמל ובנהלי החברה".
דברים דומים נקבעו גם במקרה אחר אשר נדון בפסק דין נקש (ע"ע (ארצי) 168/05 שלמה נקש - מדינת ישראל). במקרה זה, בית הדין לעבודה קבע כי במקרה בו הארכת תקופת העסקה ארעית נקבעת בהסכם קיבוצי, מדובר בהוראה המטיבה עם העובד שכן היא מונעת את פיטוריו. לסיכום, נקבע כי ההוראה אשר נקבע בהסכם 2004 לא הייתה הוראה אשר היטיבה עם העובדים. כמו כן, הסכם 2004 לא חל על התובעת אלא רק על עובדים אשר הועסקו בחברת החשמל החל מינואר 2005.
.jpg)
-min(1).jpg)
.jpg)
