תע"א 2473-09
עסקים רבים פועלים תוך כדי חלוקה למחלקות שונות. לעיתים, עם סיום יחסי העבודה, קיימת מחלוקת בנוגע לעצמאותן של המחלקות הנ"ל. לדוגמא, מספרת כלבים במרפאה בבעלות וטרינר, דיאטנית בחדר כושר וכדומה. קיומם של יחסי עובד מעביד בין המחלקה לבין העסק מקימים חובות וזכויות שונות. להלן דוגמא למחלוקת בין ראש מחלקת חשמלאות רכב במוסך, לבין בעלי המוסך, בכל הנוגע לקיומם של יחסי עובד מעביד בין השניים. ראש מחלקת החשמלאות טען כי הוא היה עובד שכיר של המוסך. לעומת זאת, בעל המוסך טען כי היה מדובר בקבלן עצמאי.
יחסי עובד מעביד, המבחנים הרלבנטיים
מהות היחסים בין מקבל שירות ונותן שירות, והסטאטוס ביניהם, נלמדים אפוא מנסיבות העניין כפי שהן נוצרו הלכה למעשה. הכינוי אשר הצדדים נתנו ליחסיהם הינו בעל משמעות משפטית בכל הנוגע לנטל ההוכחה והשכנוע בדבר קיומם או העדרם של יחסי עובד מעביד. נטל זה מונח אפוא על הטוען כי מערכת היחסים הייתה שונה מהמוסכם.
יש לכם שאלה?
קביעת מעמדו של פלוני כעובד אלמוני נעשית בהתאם למהות היחסים ביניהם ובכפוף למבחנים שונים. הלכה פסוקה היא כי המבחן הרווח לקביעת המעמד הנ"ל הוא ה"מבחן המעורב". מדובר אפוא במבחן אשר מורכב משני היבטים – חיובי ושלילי. במסגרת הפאן החיובי, עסקינן בסוגיות הנוגע להשתלבותו של ה"עובד" בעסק של ה"מעביד". מבחינת הפאן השלילי, בית הדין לעבודה בוחן האם מדובר ב"עובד" אשר יש לו למעשה עסק משל עצמו.
האם מחלקת החשמלאות הייתה חלק מהמוסך?
במקרה דנן, בית הדין לעבודה קבע כי התקיימו יחסי עובד מעביד בין ראש מחלקת חשמלאות הרכב לבין המוסך. מבחינת הפאן החיובי, בית הדין ציין כי התובע ביצע עבודות חשמלאות בחצרי המוסך אשר היה מוסך מורשה המעניק טיפולים מסוג זה. דהיינו, חשמלאות הרכב במוסך המדובר לא הייתה "חיצונית לפעילות אשר ביצע העסק".
התובע הסביר, במהלך עדותו בבית הדין, כי הוא "ניהל מחלקה בתוך המוסך ועבד בתוך המחלקה הנ"ל". המוסך טען כי מחלקת חשמלאות הרכב הייתה מחלקה עצמאית בעסק. בית הדין דחה טענה זו. בפסק הדין נקבע כי לנוכח גודלו של המוסך, ואופי העבודה בו, היה ניתן ללמוד כי אין עסקינן במחלקה עצמאית. מחלקת חשמלאות הרכב הייתה אפוא אחת ממחלקות המוסך.
כמו כן, הוכח כי עבודתו של התובע, במסגרת המחלקה הנ"ל, בוצעה כל הזמן במוסך ועובדה זו הצטרפה אף היא לשאר נסיבות העניין. זאת ועוד, העבודה שנעשתה על ידי התובע הייתה עבור לקוחות המוסך ואלה אף ראו באחרון כחלק מהמקום.
המוסך טען כי התובע היה חשמלאי יחיד בנתבעת והמחלקה לחשמלאות נסגרה עם פיטוריו. כמו כן, נטען כי התובע חיפש בתקופה זו עבודות חשמלאות במוסכים נוספים, אך ללא הצלחה. בית הדין דחה טענות אלה. ההכרה ביחסי עובד מעביד נעשית בהתאם למבחנים האמורים והיא נבחנת לאור עת ההתרחשות עצמה. דהיינו, גם אם לאחר העסקתו של התובע במוסך השתנה מבנה המקום, לא היה בכך כדי להעיד שעסקינן בעסק חיצוני.
במקרה דנן, בית הדין לעבודה קבע כי לא יכול להיות ספק לכך שהמחלקה עליה היה אמון התובע הייתה "שייכת לרובד הפנימי של פעילות המוסך". צוין כי ניתן היה ללמוד זאת גם ממידת האינטראקציה בין מחלקת החשמלאות לבין שאר מחלקות המוסך.
האם התובע היה בעל עסק?
במסגרת בחינת הפאן השלילי, בית הדין קבע כי התובע לא הפעיל עסק עצמאי בעודו עובד כשכיר במוסך. בין התובע לבין המוסך היה הסכם כי 70% מהתמורה במחלקת חשמלאות רכב תלך לכיסו, ואילו 30% תישאר למוסך. המוסך טען כי ניתן לראות חלוקה זו כהוכחה לכך שלא מדובר בעובד אלא בעצמאי. התובע מצידו טען כי החלוקה הנ"ל נקבעה על בסיס ניסיונו הרב והכשרתו בתחום.
ראשית, נקבע כי ניסיונו של התובע, והתעודה אשר הייתה בידיו, היו הכרחיים לשם הפעלת מחלקת החשמלאות במוסך. שנית, המחלקה הנ"ל הוגדרה כ"חיונית מאד למוסך ולשירות אשר הוא העניק ללקוחותיו". בית הדין לעבודה קבע כי ניתן לראות בחיוניות זו כעילה לקביעת השכר לפי ההסכם הנ"ל, גם כאשר מדובר בשכיר. זאת ועוד, בית הדין לעבודה עמד על מספר טעמים נוספים אשר היה בהם כדי לשלול את קיומו של הפאן השלילי במבחן המעורב:
1. המחירים אשר נגבו מלקוחות מחלקת חשמלאות הרכב, נגבו בסופו של היום על ידי המוסך ולא על ידי התובע.
2. הכלים בהם התובע השתמש היו כלים של המוסך. כמו כן, העבודה נעשית בחצרי המוסך.
3. המוסך קנה על חשבונו את הכלים והמוצרים אשר שימשו את התובע בעבודתו במחלקת החשמלאות. התובע סיפק אמנם חומרי עזר, אך אלה היו משניים וטכניים בלבד.
4. המוסך מימן עבור התובע בגדי עבודה והשתלמויות.
.jpg)
-min(1).jpg)
.jpg)
