ס"ע 8224-11-08 + ס"ע 9610-03-09
סטודנטים רבים, בעיקר בענפי לימוד טכנולוגיים, משתתפים במהלך לימודיהם בהתמחויות בתעשייה בפועל. האם משרות התמחות אלה מהוות עבודה אשר שכרה בצידה? האם מכון טכנולוגי אשר העסיק סטודנטים על רקע לימודיהם, היה צריך לשלם לאחרונים שכר מלא? סוגיה זו הונחה - פעם נוספת, יש לציין - לפתחו של בית הדין לעבודה.
יש לכם שאלה?
הסטודנטים במקרה דנן היו בחור ובחורה אשר התמחו במכון טכנולוגי של חברה במשך כעשרה חודשים. האחרונים הגישו כנגד המכון תביעה לתשלום שכר. לטענתם, הם לא קיבלו שכר בגין עבודתם במשך עשרת החודשים, וכן לא שולמו להם זכויות עובדים אשר הגיעו להם מכוח עמלם. הסטודנטים ביקשו מבית הדין לעבודה להצהיר על כך שבינם לבין המכון הטכנולוגי התקיימו יחסי עובד מעביד. לטענתם, הם היו עובדים לכל דבר ועניין והחברה הפיקה מעבודתם תועלת רבה. כמו כן, טענו הסטודנטים, הועסקנו ככל עובדי המכון.
התובעים טענו כי לא הם הסכימו מראש להעדר קיום יחסי עבודה בין המכון לביניהם. בעוד הגבר טען כי הוא לא חתם על טופס מיוחד השולל את יחסי העבודה, האישה טענה כי היא החליפה עובדת אשר יצאה לחופשת לידה. עם זאת, יצוין כי האישה חתמה על טופס השולל את קיומם של יחסי עבודה בין המכון לבינה. התובעת טענה כי הטופס הנ"ל איננו קביל וזאת משום שהוא נחתם תחת לחץ וכתנאי לקבלתה להתמחות.
המכון טען – הסטודנטים לא עזרו בעבודה אלא עכבו אותה
המכון הטכנולוגי טען כי לא התקיימו בין התובעים לבינו יחסי עובד מעביד. בכתב ההגנה נטען כי התובעים היו סטודנטים אשר שובצו לעבודה במכון על ידי מוסד הלימודים בו למדו. נטען כי עבודתם של האחרונים במכון הייתה חלק מהכשרתם המקצועית ולא מתוך צורך בידיים עובדות. למעשה, נטען על ידי המכון, לא רק שהסטודנטים לא הקלו על העבודה השוטפת, אלא שהם אף הכבידו עליה וזאת משום שהיה צורך ללמד אותם את המקצוע ולחנוך אותם בכל העת.
בית הדין לעבודה בחן את התביעה וקבע כי דין תביעתו של הגבר להתקבל באופן חלקי. תביעתה של האישה, לעומת זאת, נדחתה. בפסק הדין נקבע כי יש להבחין בין מתמחה אשר הגיע לעבוד במקום מכוח שיבוצו על ידי מוסד הלימודים, לבין מתמחים אשר התחילו תקופת התמחות לאחר הלימודים או במסגרת עצמאית (לדוגמא, עורכי דין, רואי חשבון וכדומה). בנוגע להכרה בעבודתו של סטודנט בהתמחות בטכנולוגיה רפואית, השופטת קבעה כי טרם נקבעה פסיקה הפותרת באופן מוחלט שאלה זו. אי לכך, צוין כי יש לבחון כל מקרה בהתאם לנסיבותיו ועל פי המבחנים הקבועים בנוגע ליחסי עובד ומעביד.
הגבר הועסק כעובד - האישה כמתמחה ללא שכר
באשר לסטודנט, בית הדין לעבודה קבע כי למרות שעבודתו הייתה על פי רוב לצרכי לימוד, הוא ביצע במשך תקופה ממשית עבודה של טכנולוג רפואי לכל דבר ועניין. נקבע כי החברה נדרשה לעבודתו של התובע מבחינה שוטפת ועל כן יש להכיר ביחסים בינו לבין המכון כיחסי עבודה. באשר לתובעת, נקבע כי האחרונה חתמה על הסכם לפיו היא מודעת לכך שלא התקיימו בין הצדדים יחסי עובד מעביד. כמו כן, התובעת תיארה את עבודתה באופן כוללני ולא הוכחה כי המשימות אשר הוטלו עליה היו חשובות לחברה והיו לחלק ממערך העבודה במקום. השופטת החריגה עם זאת וקבעה כי ההכרה בתובע כעובד המכון הטכנולוגי, וכפועל יוצא מכך פסיקת שכר עבורו בשיעור של כ-30,000 שקלים, אינה משליכה על אופן עיסוקם של מתמחים אחרים במכון.
.jpg)
-min(1).jpg)
.jpg)
