ע"ע 40496-05-10 + ע"ע 51532-05-10


הטרדה מינית הינה תופעה קשה אשר פוגעת בעובדות רבות בישראל מדי שנה. לעיתים, ההטרדה גורמת ממש לנזקים נפשיים לעובדת. לא אחת, מדובר בנזקים אשר הופכים את ההטרדה ל"תאונת עבודה" המוכרת על ידי המוסד לביטוח לאומי (והמזכה את הנפגעת בקצבה). כמו כן, בית הדין לעבודה מוסמך, מכוח החוק למניעת הטרדה מינית, לפסוק פיצויים לעובדת אשר סבלה מהטרדה מינית.

 

יש לכם שאלה?

פורום הטרדה מינית

פורום זכויות נשים בעבודה

פורום זכויות מעסיקים | חובות מעסיקים

 

על חומרתה של ההטרדה המינית בעבודה עמד לאחרונה בית הדין הארצי לעבודה בפסק דין אשר ניתן על ידו. מדובר באישה אשר הוטרדה מינית במשך כשלוש שנים על ידי מעסיקה. בפסק הדין נכתב כי העובדת סבלה כתוצאה מההטרדה המינית מנזקים נפשיים משמעותיים והמטריד חויב לפצותה בסך של כ-300,000 שקלים.

 

עסקינן באישה ילידת 1967 אשר עלתה לארץ ביחד עם בעלה. זמן קצר לאחר עליית בני הזוג, הבעל הורשע בהפעלת אתר אינטרנט פדופילי. לפני כ-10 שנים, התובעת מצאה עבודה בחנות טקסטיל והחלה לעבוד במקום כתופרת. בעל החנות אילץ אותה, באופן שגרתי, לקיים עימו מין אוראלי. בתי הדין לעבודה הגדירו את היחסים בין הצדדים כ"מין אוראלי חד צדדי".

 

תביעה בגין הטרדה מינית - פיצויים בסך 75,000 שקלים

 

התובעת הגישה, בעקבות המעשים, תביעת פיצויים בגין הטרדה מינית. הנתבע, המעסיק, טען כי היחסים בינו לבין העובדת היו בהסכמה. בית הדין האזורי לעבודה, ובית הדין הארצי, דחו את טענותיו של בעל העסק מכל וכל. השופטים קבעו כי מעשיו של האחרון עלו כדי הטרדה חמורה וניצול באופן בוטה וחמור של יחסי המרות בין הנתבע לתובעת. עם זאת, בית הדין האזורי קבע כי לא כל הנכות נגרמה בשל ההטרדה המינית. בפסק הדין באזורי נקבע כי עיקר הנכות היה בעברה העגום של האישה (נאנסה פעמיים בגילאים 8 ו-12). אי לכך, נפסקו עבור התובעת פיצויים בסך 75,000 שקלים "בלבד". בית הדין הארצי הכפיל את הסכום פי ארבעה. השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, בבית הדין הארצי, קבעה כי המעביד היה אחראי לנכותה הנפשית של התובעת, וזאת על בסיס חוות הדעת הפסיכיאטרית שהוצגה בפניה.

 

"חוות הדעת המקצועית היחידה אשר הוצגה בפני בית הדין האזורי הייתה חוות דעתו של הפסיכיאטר אשר טיפל בתובעת מטעם קופת חולים. עם זאת, בית דין קמא דחה חוות הדעת הזו וזאת מבלי שהובאה לכך כל הצדקה ממשית", נכתב בפסק הדין בארצי. השופטת דוידוב-מוטולה הוסיפה כי בית הדין האזורי לא התייחס לכך שטרם מעשיו של הנתבע, התובעת פרנסה את עצמה ולא פנתה מעולם לקבלת טיפול פסיכיאטרי. כיום, קבע המומחה, התובעת איננה מקיימת קשרים חברתיים והיא מתנהלת רק באמצעות טיפול תרופתי.

 

עם זאת, בית הדין הארצי לא התעלם אף הוא מחלקו של עברה של התובעת וקבע כי הנתבע יישא במחצית מן האחריות – דהיינו 15% בלבד. כמו כן, בית הדין הארצי דחה את הקביעה כי העובדת אינה זכאית לפיצויי בגין אובדן הכנסה וזאת משום שהיא משתכרת היום יותר ממה שהרוויחה כאשר עבדה אצל הנתבע. "גם אם העובדת מצאה לאחר עזיבתה מקום עבודה חדש, ואף אם היא משתכרת במשכורת גבוהה יותר, עדיין עלולה נכותה הנפשית - אשר נגרמה כתוצאה ממעשיו של הנתבע - להביא לפגיעה בהשתכרותה בעתיד", נכתב בפסק הדין. כאמור, בית הדין הארצי העמיד את הפיצויים על 300,000 שקלים.