בג"ץ 3429/11
בית המשפט העליון קבע כי יש לדחות עתירה אשר הוגשה על ידי שלושה ארגונים כנגד החוק אשר זכה בתקשורת לכינוי "חוק הנכבה". בשנים האחרונות, "פרחה" תופעה בקרב ערביי ישראל ופעילי שמאל קיצוני לציין את יום העצמאות של מדינת ישראל כיום אבל בו התרחש "אסונו של העם הפלשתינאי".
בעקבות ביקרות ציבורית רבה, הכנסת העבירה לאחרונה חוק אשר נועד להיאבק בתופעה זו. מדובר אפוא בחוק אשר במסגרתו יוכל שר האוצר להפחית תמיכה כספית מגוף אשר ישלול את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, או מארגון אשר יציין את ה' באייר, יום עצמאותה של ישראל, כיום אבל.
מדברי הסבר החוק
"חוק הנכבה" הוסבר באופן הבא בהצעת החוק אשר הונחה על שולחן הכנסת - חוק יום העצמאות, התש"ט-1949, אשר נחקק מיד בסמוך להקמת המדינה, ביקש אפוא לבצר את מעמדו של יום העצמאות בתור יום שבתון וחג לאומי. בימים ההם, היה נדמה כי מדובר ביום חג אשר יש לחגוג אותו ברוב עם. אי לכך, מציעי החוק ביקשו לאסור פעולות אשר יציינו את יום העצמאות או יום הקמת המדינה כיום אבל. נטען כי יש להטיל על המפרים חוק זה עונשים חמורים. על פי דברי ההסבר לחוק, הצגת יום העצמאות כיום אבל הינה ניצול אופיה הדמוקרטי והנאור של ישראל, וזאת במטרה להביא להתמוטטותה של החברה הישראלית מבפנים.
פגיעה בחופש הביטוי? פגיעה ברגשות המיעוט הערבי?
העתירה הוגשה על ידי שלושה גופים - עדאללה, האגודה לזכויות האזרח, וארגון "בוגרי התיכון האורתודוקסי בחיפה". בג"צ, בפסק דין אשר ניתן על ידי הנשיאה, דורית בייניש, והשופטים אליעזר ריבלין ומרים נאור, דחה את העתירה. עם זאת, דחיית העתירה לא נעשתה לגופו של החוק אלא משום שנקבע כי טרם נוצרה "הבשלות המשפטית" לדון בסוגיה. למעשה, בג"צ קבע כי המנגנון להפעלת הסנקציה מכוח החוק הינו מנגנון מורכב ולא ניתן לפסול את החוק טרם הפעלתו.
הארגונים טענו כי מדובר בחוק אשר מהווה "פגיעה בזכויותיו של המיעוט הערבי בישראל תוך כדי ניסיון לעשות שימוש בכוח של הרוב בכדי להשכיח ולדכא את הנרטיב שלו לגבי עובדות, אירועים, רגשות ואידיאולוגיות". כמו כן, נטען כי מדובר בחוק אשר יש בו כדי פגיעה בחופש הביטוי הפוליטי, האקדמי והאומנותי. העותרים הוסיפו והציגו טענות שונות בזכות החינוך, השוויון, הכיבוד הקיבוצי של הערבים בישראל וחופש העיסוק.
בפסק הדין, אשר רובו נכתב על ידי השופט נאור, נקבע כי מדובר בעתירה אשר עלו ממנה "סוגיות ושאלות חשובות ועקרוניות". עם זאת, קבעה השופטת נאור, "טרם הגיעה העת להידרש לסוגיות אלה לגופן". השופטת הוסיפה כי העותרים ביקשו לבטל סעיפים בחוק אשר טרם הופעלו על ידי שר האוצר ולא ניתן לדעת כעת באילו נסיבות השר יעשה שימוש בסמכותו החדשה.
כמו כן, נאור ציינה כי החוק קבע מנגנון הבנוי ממספר שלבים בטרם יורה השר על הטלת סנקציה כלכלית על ארגון כזה או אחר. הודגש כי נקבע בחוק שסמכותו של השר לא תופעל אלא בהתאם לקבלת עמדותיהם של הגורמים השונים ובתיאום עימם. למעשה, השופטת ניסתה להרגיע את העותרים לכך שהדרך להפעלת החוק הינה "מורכבת וארוכה". כמו כן, נאור ציינה כי היא איננה נוקטת עמדה בנוגע לחוק בשלב זה, הן לגבי המנגון הקבוע בו והן לגבי חוקתיותו. עם זאת, השופטת קבעה כי בשלב זה, טרם שר האוצר הפעיל את המנגון הרלבנטי, לא ניתן לעסוק בספקולציות והשערות לגבי אופן יישום הסמכות.
.jpg)
.jpg)
