תמ"ש 14206-06-09
בית המשפט העליון נתן בשנת 1985 פסק דין אשר במסגרתו נאמרה אמירת אגב שהתייחסה לטענה בדבר העדר תוקף להסכם ממון בגין אי אישורו כנדרש לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג. בית המשפט העליון קבע כי לעיתים יהיה זה נכון "להשתיק" טענה כגון דא בשל היותה מנוגדת לעקרונות הבסיסיים של השיטה המשפטית (הגינות בשימוש בזכות משפטית ותום לב). במרוצת השנים, התרחבה אמירת אגב זו והפכה לא אחת להלכה פסוקה.
יש לכם שאלה?
בית המשפט המחוזי, בה"פ (מר') 2623-10-08, התייחס לגופה של הטענה הנ"ל. דהיינו, האם ניתן להכיר בתוקפו של הסכם ממון אשר לא אושר לפי חוק. בפסק דין זה נכתב כי למרות שהכלל הוא שאישור ותוקף ניתן להסכם הממון רק על ידי בית המשפט, ניתן לקבוע סייג בסוגיה הנ"ל. במילים אחרות, גם הסכם ממון אשר לא אושר יכול להיחשב כחוזה תקף מכוח דיני החוזים, שיקולי מניעות או מכוח דוקטרינת ההשתק ותום הלב.
הדוגמא הבולטת לכך הינה במקרים בהם הצדדים התנהגו לפי ההסכם חרף העדר אישורו. השאלה היא האם אכן הצדדים קיימו את ההסכם כלשונו. מדובר אפוא בשאלה שבעובדה אשר נבחנת בהתאם לנסיבות כל מקרה ומקרה. בית המשפט מעמיד במקרים אלה שורה של שאלות מנחות:
1. האם ניתן לקבוע כי הצדדים הסתמכו על ההסכם וביצעו חלק מהוראותיו?
2. האם הצדדים סברו כי ראוי ונכון לקיים את ההסכם גם חרף העדר אישור בבית המשפט?
3. האם הועברו נכסים וזכויות מכוח ההסכם?
4. כמה זמן עבר ממועד עריכת ההסכם?
5. מה היו הסיבות בגינן לא אושר ההסכם בפני בית המשפט?
בית המשפט מבקש במקרים כגון דא לערוך את השיקולים הרלבנטיים ולהכריע – האם יש לתת תוקף להסכם הממון גם למרות שההסכם לא אושר כחוק. הלכה פסוקה היא כי שאלת השאלות בעניין זה היא - האם נוצרה תחושה קשה של חוסר תום לב עם העלאת טענה בנוגע לחוסר תוקפו של הסכם הממון, והאם תחושה זו הצדיקה סטייה מידתית מהחוק?
הסכם גירושין בין בני זוג לא אושר
במקרה אשר הונח לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה בקריות, אישר השופט ניצן סילמן הסכם גירושין אשר לא אושר בפני בית המשפט. השופט ציין בתחילת הכרעתו כי דרכו לקבלת ההחלטה לא הייתה קלה. מצד אחד, ההסכם המדובר לא היה הסכם אשר הצדדים פעלו לפיו במשך שנים רבות. עם זאת, מספר נסיבות ספציפיות אשר הרכיבו את המקרה הטו את הכף להכרה בו ככשר וחוקי. בין נסיבות אלה ניתן היה למנות:
- סידור הגט – הצדדים שיתפו פעולה על מנת להסדיר את הגט ביניהם. הסדרת הגט במקרה דנן הייתה מורכבת ודרשה מעורבות של בתי דין ובתי משפט, בארץ ובחו"ל. יצוין כי שיתוף הפעולה בין הצדדים העיד על רצונם להביא את הנישואים לכדי סיום.
- חתימת הבעל על ייפוי כוח בלתי חוזר – הבעל חתם בפני קונסול ישראל בארצות הברית על ייפוי כוח בלתי חוזר בהתאם להתחייבויותיו בהסכם להעברת מקרקעין בארץ. בית המשפט ראה בחתימה זו, אשר היה מקופל בה כוח רב, עדות על גמירות דעת משמעותית. "חתימה מול רשות כקונסול ישראל בארצות הברית מלמדת על גמירות דעת והסתמכות נכבדת. ניתן לקבוע אפוא כי מעמד זה עיקר מתוכן גם את טענתו של הבעל לכך שההסכם נחתם תחת לחץ בלתי הוגן", נכתב בפסק הדין.
- העדר כפייה ועושק – הבעל טען כי ההסכם נחתם תחת כפייה ועושק. לדבריו, הוא נאלץ לחתום על ההסכם בשל מעמדו הלא מוסדר בארצות הברית. בית המשפט דחה טענה זו. בפסק הדין נכתב כי הבעל התנהל בארצות הברית כאזרח מן המניין חרף מעמדו "הבעייתי". האחרון פתח עסקים, הוציא רישיון נהיגה, ניהל חשבונות בנק ועוד.
- פעולות לאחר עריכת ההסכם – לאחר עריכת ההסכם, הנתבע ביצע שורה של פעולות בחשבונותיו בארצות הברית, לרבות החשבון המשותף עם התובעת. כמו כן, נכסים וכספים הועברו מכאן ולכאן בהתאם לרוח הסכם הגירושין (ארצות הברית לנתבע וישראל לתובעת).
.jpg)
.jpg)
