בית הדין הארצי לעבודה קבע כי 2,500 עובדים של חברת בזק, אשר פרשו מעבודתם ב-16 השנים האחרונות (מאז 1994), לא יקבלו תוספת לפנסיה שלהם בגין פרמיה אשר שולמה להם במהלך עבודתם. בית הדין הארצי אימץ למעשה בהחלטתו את פסק דינו של בית הדין האזורי. הפרמיה בה עסקינן הינה פרמיה אשר שולמה לעובדים,מדי חודש, על פי הסכם קיבוצי משנת 1994, והגיעה עד לשיעור של כ-22.5% משכרם.

 

יש לכם שאלה?

פורום מעסיקים | זכויות וחובות

פורום חוזה עבודה

פורום אפליה בעבודה

 

העובדים טענו כי מדובר בפרמיה אשר היוותה חלק משכרם הרגיל ועל כן יש להכלילה בחישוב הפנסיה. החברה טענה אחרת, לשיטתה, הסעיף הרלבנטי בהסכם קבע במפורש כי מדובר בתוספת אשר לא תהווה שכר לכל דבר ועניין. בזק הוסיפה וטענה כי ההסכם הקיבוצי קבע שהפרמיה תשולם בטופס שעות נוספות ותשלומים אחרים, כנגד דיווח חודשי. המשיבה טענה כי בסעיף הרלבנטי בהסכם נאמר "למען הסר ספק, תוספת זו איננה מרכיב לפנסיה, לקופת כלל, לקרן השתלמות, לחישוב תוספת אחוזית או לחישוב ערך שעה".

 

בית הדין הארצי קיבל אפוא את טענותיה של בזק וקבע דין ערעורם של העובדים להידחות. בפסק הדין נקבע כי כאשר מדובר בחישוב שכר קובע לשם פנסיה, יש להעניק תוקף להוראותיו המפורשות של ההסכם הקיבוצי. דהיינו, למרות שפרמיה אינה יכולה להיות מוחרגת משכר עובדים משום שמדובר בפגיעה קוגנטית שאין להסכים לה, במקרה דנן יש לקבל את טענות החברה וזאת היות ו"ניכר כי ההסכם הקיבוצי הושג לאחר מו"מ מורכב בין הצדדים אשר כלל - בין השאר - התייחסות לסוגיה הנדונה".

 

העובדים נהנו מפירות ההסכם במשך שנים רבות

 

בית הדין ציין כי העובדים נהנו במשך השנים מפירותיו של ההסכם הקיבוצי כגון הפרשות הפרמיה הגבוהות, אחוזים, שכר גבוה וכדומה. אי לכך, נקבע כי יש להכיר כעת בויתורם של העובדים על הכללת הפרמיה בפנסיה, וזאת בשל הסכמתם לכך במסגרת המשא ומתן בעניין ההסכם הקיבוצי. השופט ציין כי במידה ובזק הייתה מסכימה להכליל את הפרמיה במסגרת חישוב הפנסיה, אזי סביר להניח שהפרמיה הייתה נמוכה יותר, או אף מבוטלת לחלוטין. זאת ועוד, העובדים ידעו על ההסכם הקיבוצי ועל ה"סכנות" שלו. עם זאת, טענות בנוגע להסכם לא עלו כל עוד העובדים נהנו מפירותיו בתקופת העבודה והשגותיהם נולדו עם פרישתם.

 

בית הדין קבע עוד כי הסכמי הפרישה של העובדים במקרה דנן כללו הטבות כספיות משמעותיות, הרבה מעבר להטבות אשר היו מגיעות להם במידה והם היו מתוגמלים לפי החוק וההסכם הקיבוצי בלבד. כמו כן, צוין כי בהסכמי הפרישה העובדים ויתרו על כל זכות תביעה עתידית. "הפירוש הפשוט של המילים האלה הוא כי העובדים חתמו על הסכם הפרישה בידיעה כי הם מוותרים על זכויות נוספות המגיעות להם כביכול, וזאת משום שהסכם הפרישה, לדעת הצדדים, הביא לידי ביטוי את החובות והזכויות ההדדיות במסגרת היציאה לגמלאות".