מי יקבל את המשמורת על קטינים אשר אימם נפטרה? האם יש להעניק את המשמורת לאב, או שמא יש להשאירה בידי הדודה? סוגיה זו הונחה לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה בנצרת. מדובר בקטינים אשר אמם חלתה ובמהלך תקופת חוליה של האם, שהו הם בבית דודתם. הדודה ביקשה להשאיר את הקטינים בחזקתה לאחר פטירת אחותה. האב טען לקשר הדם בינו לבין ילדיו ודרש את המשמורת.
יש לכם שאלה?
הפרשה לא התחילה עם מחלתה של האם. הקטינים היו תחת משמורת האם לאחר גירושי הוריהם. בשלב מסוים נכנסה האם לניתוח לקיצור קיבה אשר כתוצאה מהסתבכותו היא נאלצה לשהות בבית החולים תקופה ארוכה. פקידת סעד אשר בדקה את המקרה וטיפלה במשפחה המליצה על העברת הקטינים לבית הדודה למשמורת זמנית.
במקביל, מצבה הבריאותי של האם הלך והחמיר. עם פטירתה של האחרונה, הגיש האב תביעה לקבלת המשמורת על ילדיו. הדודה סירבה וטענה כי יש להשאיר את הילדים בחזקתה, וזאת משום שהיא תעניק להם את החינוך והתנאים הדרושים לגידולם. הדודה עמדה גם על החשיבות בדמות אישה-אם בחייהם של הקטינים. האב טען כי עוד כאשר המנוחה והוא היו נשואים, הוא נשא ברוב נטל הטיפול בילדים.
כמו כן, האב הוסיף כי הוא בעל מסוגלות הורית גבוהה והוא יכול להעניק לילדים את כל מבוקשיהם לרבות בית מרווח, זמן פנוי, פרנסה, מזון, מדור וכדומה. האב טען כי גיסתו "מרעילה" את הילדים, מסיתה אותם נגדו, ופועלת לנתק את הקשר בינו לבין ילדיו. מנגד, הדודה טענה כי הילדים מעוניינים להישאר אצלה והם מסרבים בכל תוקף לגור עם אביהם. הדודה הוסיפה וטענה כי האב "קמצן" אשר איננו עומד בחובותיו הכספיים כלפי ילדיו. לדבריה, היא רואה בילדים כילדיה שלה והם צריכים להישאר בחזקתה גם מכוח "צוואה בלתי כתובה" של האם המנוחה.
בית המשפט עומד על קשר הדם
בית המשפט קבע כי הדודה לא השכילה לשים את טובת הילדים לנגד עיניה כאשר הללו שהו אצלה, וניתן היה לראות זאת בניסיונה לפגוע פעם אחר פעם בקשר של הקטינים ואביהם. זאת ועוד, השופט, אסף זגורי, קבע כי הדודה אף הגדילה לעשות כאשר חשפה את הילדים לדעות השליליות כנגד האב לרבות שימוש במילים קשות כגון "חולה נפש". למעשה, השופט ציין כי הדודה לא השכילה להפריד בין טובת הקטינים לבין המחלוקת שיש לה עם אביהם.
לסיכום, בית המשפט קבע כי יש להעביר את המשמורת לידי האב וזאת בעיקר בשל שני טעמים עיקריים. ראשית, הוכח כי האב יכול, מסוגל ורוצה לדאוג לילדיו, הן מבחינה רגשית והן מבחינה חומרית. שנית, הפרדתו של ילד מהורה ביולוגי תיעשה במקרים חריגים בלבד שכן קשר הדם בין ההורה לבנו הינו חזק מכל קשר אחר. קשר זה, אשר השופט מישאל חשין הגדיר כ"קול הדם", מהווה שיקול משמעותי לקביעת משמורת בסיטואציות כגון דא (הורה מול קרוב משפחה כגון דוד או סב).