בשנים האחרונות, בעיקר בשל תהליך העייור וההתפתחות המואצת של המרחב הטכנולוגי והווירטואלי, חלה ירידה מסוימת בקרנם של הערכים אשר אפיינו את ארץ ישראל הישנה (והטובה) כגון חקלאות ועיבוד אדמת הארץ.
יש לכם שאלה?
כתוצאה מכך, עדים אנו לתופעות חדשות כגון הקמה והשכרה של שטחים חקלאים לצורך שימושים אשר אינם חקלאיים דוגמת מסחר, תעשייה ושירותים. פעילות זו, אשר נעשית בניגוד לייעודה החקלאי של הקרקע, באה לידי ביטוי בהקמת אולמות וגני אירועים, בניית מפעלים, הקמת יחידות דיור וכדומה. הירידה המשמעותית ברווחים כתוצאה מפעילות חקלאית נחשבת לאחד הגורמים הבולטים לתמורות אלה.
הגוף אשר מתווה את מדיניות מינהל מקרקעי ישראל, ומפקח עליה, הוא מועצת מינהל מקרקעי ישראל. החלטה מס' 11 של המועצה קבעה כי קרקע חקלאית תימסר בדרך של חכירה בלבד, וזאת לחקלאים לשם שימושים חקלאיים. דהיינו, הקרקע נמסרת לצורך עיבוד וייצור מוצרים ואדמה חקלאית, ולשם הקמת מתקני משק ו/או מבני מגורים לאותם חקלאים. במרבית חוזי החכירה הנ"ל, נקבע כי במידה והחקלאי יפסיק את הייצור החקלאי או יחדל מפעילות חקלאית, המינהל יהיה רשאי להשיב לידיו את הקרקע ומדובר בלא פחות מחובתו לעשות כן. לאמור, חקלאי אשר יפר את המטרה אשר לשמה הוחכר לו השטח, יכול שייאבד את השטח וייאלץ להשיבו למינהל.
הסכם המשבצת, מהו?
אחד המושגים הנפוצים בדיני המושבים והקיבוצים בכלל, ובסוגיות הקשורות בקרקעות חקלאיות בפרט, הינו הסכם המשבצת. הסכם המשבצת הינו ההסכם אשר מחלק את הקרקעות בישראל וקובע את ייעודן. במידה ומדובר בקרקע חקלאית, כל שימוש בקרקע שלא לצרכים חקלאיים הינו שימוש חורג. מרבית חוזי המשבצת הינם חוזים בין המינהל לאגודה השיתופית. דהיינו המינהל מחכיר את הקרקעות למושב והמושב מאפשר לחבריו לעבד את הקרקע כבני רשות. על פי רוב, חוזי המשבצת, בדומה לחוזי החכירה אשר תוארו לעיל, כוללים איסור על שימוש חורג במקרקעין כאשר מדובר בקרקע חקלאית.
החריגים היחידים לכך לפי מרבית הסכמי המשבצת הינם מבנים אשר אינם משמשים באופן ישיר לחקלאות כגון מבנים לשם מגורי החקלאים או מבנים משקיים על סוגיהם השונים. כל שימוש שאינו חקלאי אסור על פי הסכם המשבצת. זאת ועוד, הסכמי המשבצת אוסרים גם על בר הרשות או החוכר להעביר כל זכות בקרקע ללא קבלת אישורו של המינהל.
חוק התכנון והבניה
בסעיף 156(א) לחוק התכנון והבניה ניתן למצוא מקור נוסף לאיסור בנוגע לשימוש חורג בקרקע חקלאית. סעיף זה קובע כי אדם לא ייעשה שימוש בקרקע חקלאית, אלא בהתאם לקבוע בתוספת הראשונה לחוק. סעיף 7(ב) לתוספת מגדיר מטרה לא חקלאית באופן הבא – שימוש או בניה בקרקע אשר אינם לשם מטרה ישירה של ייצור חקלאי, גידול בעלי חיים, או עיבוד חקלאי של האדמה. דהיינו, כל אימת שהשימוש בקרקע לא נעשה לשם אחד משלושת אלה, מדובר אפוא בשימוש חורג בקרקע חקלאית.
עבירה פלילית - יש לציין כי חוק התכנון והבניה קובע גם כי מדובר בעבירה פלילית. במידה ואדם עושה שימוש חורג מקרקעין, בניגוד להוראות החוק, ניתן להגיש כנגד האחרון כתב אישום המייחס לו עבירות לפי סעיף 204 לחוק התכנון והבניה. מדובר אפוא בעבירה אשר ניתן לגזור בגינה מאסר בפועל וקנסות משמעותיים.
חוק ההתיישבות החקלאית
המונח קרקע חקלאית מופיע גם בחוק ההתיישבות החקלאית. בחוק ההתיישבות, קרקע חקלאית מוגדרת כ"קרקע אשר נועדה לשמש לשם ייצור תוצרת חקלאית, לגידול בעלי חיים, להחזקת בעלי חיים, לגידול פרחים, למשתלה, להחזקת מלאי חקלאי, או להחזקת ציוד חקלאי". כמו כן, סעיף 2 לחוק מגדיר מהן פעולות בקרקע חקלאית אשר עולות כדי שימוש חורג. בין פעולות אלה ניתן למנות יצירת שותפות בייבול או בקרקע, או הקנייה או העברה של זכות (או חלק ממנה) אשר יש למחזיק בקרקע. כמו כן, סעיף זה קובע כי שימוש חורג חייב היתר בכתב. חוק ההתיישבות הינו חוק ייחודי בעניין סוגיית השימוש החורג בקרקע חקלאית, וזאת מחמת שני היבטים עיקריים. ראשית, החוק עוסק במפורש בביטוי "שימוש חורג". שנית, מרבית חוזי המשבצת מזכירים ו/או מציינים את חוק ההתיישבות בסעיף המגבלות בהסכם ובכך הם למעשה מחילים על החקלאי ו/או המתיישב את ההגבלות המפורטות בחוק זה.
שימוש חורג לפי הפסיקה
מיותר לציין כי הפסיקה עסקה פעמים רבות בסוגיית השימוש החורג בקרקעות חקלאיות, ולא בכדי. המחוקק קבע מושגים ארכאיים כגון "שימוש חורג" או "שימוש חקלאי", ובתי המשפט נדרשו אפוא ליצוק תוכן למושגים אלה. פעמים רבות נדרש בית המשפט לבחון האם השימוש המדובר הינו שימוש חורג או שמא עסקינן בשימוש חקלאי אשר ניתן לקבלו. מדובר למעשה במעין "מאבק מתמיד" בין בני המושבים אשר שואפים להרחיב את המושגים באופן משמעותי, לבין המינהל והמדינה המעוניינים לצמצם תחולתם. להלן מספר דוגמאות בהן נדחו שימושים נלווים לענף החקלאות כשימושים חקלאיים:
- ר"ע 30/86 פ.א.ב. שרותים בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל – דחיית טענה כי עסק אשר אחסן חומרי הדברה שמטרתם הייתה לסייע לגידולים חקלאיים הוא שימוש חקלאי.
- בג"צ 315/88 דולב נ' ראש המועצה האזורית אפעל – עסק למכירת עציצים ופרחים איננו עסק חקלאי.
- רע"פ 252/04 שדות ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה - לודים - אחסון מזון לבעלי חיים לשם מטרה מסחרית איננו שימוש חקלאי.
- רע"פ 4594/04 ברא"ז נ' מדינת ישראל – ניהול חוות סוסים המנהלת עסק של רכיבה על סוסים. לא מדובר בשימוש חקלאי.
- ע"פ (מחוזי-חיפה) 1305/04 הוועדה המחוזית לתכנון ובניה - צפון נ' חאג' מוחמד - בית בד אשר מטרתו ייצור שמן זית אינו שימוש חקלאי.
עם זאת, לעיתים ידם של בני המושבים הינה על העליונה. לדוגמא, בעת"מ (ת"א) 2827/08 תנובה – מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית נ' עירית פתח-תקוה, אשר ניתן ביולי 2009, קיבל בית המשפט את טענותיה של התובעת וקבע כי הליך המיון של הביצים ואריזתן, אשר נעשה בתור השלב האחרון בתהליך הייצור הביצים והיווה חלק בלתי נפרד ממנו, הינו שימוש חלקאי. "אין ספק כי מדובר בביצים אשר הינן בבחינת תוצרת חקלאית. אי לכך, עסקינן בייצור חקלאי", נכתב בפסק דין זה. במקרה אחר, בית המשפט המחוזי, הכיר בעפ 5294/08 בר עידן נ' הוועדה המקומית בכך כי תפעולו של מתקן להכנת קומפוסט (זבל פרות) לשם דישון קרקע מהווה שימוש חקלאי אשר איננו שימוש חורג.
.jpg)
.jpg)
