ה"ט 23390-10-11 פלונית נ' פלוני
אלימות במשפחה הינה תופעה קשה אשר מופנית בעיקר כנגד נשים וילדים (ולעיתים גם כלפי גברים). החוק למניעת אלימות במשפחה הינו אחד החוקים אשר נועדו לסייע לקורבנות אלימות זו להתמודד עם תוקפיהם. במסגרת החוק, יכול הקורבן להיעזר בשורה של סעדים מבית המשפט כגון צווי הגנה והרחקה.
יש לכם שאלה?
חוק זה לא נקבע בחלל הריק. מחקרים על אלימות במשפחה נערכים בתדירות גבוהה בישראל, ומוגשים כחומר למחשבה לגורמים ציבוריים וגופים ממשלתיים. סעיף 3 לחוק למניעת אלימות במשפחה קובע כי בית המשפט רשאי לתת צו הגנה מפני אדם לפי בקשתו של אחד מהבאים - בן משפחה, היועץ המשפטי לממשלה (או נציג מטעמו), תובע משטרתי, או עובד סוציאלי (אשר התמנה על פי חוק הנוער או חוק ההגנה על חוסים).
צו הגנה זה יינתן במידה ובית המשפט סבור כי התקיים אחד התנאים הבאים:
- בן המשפחה כלפיו מבוקש צו ההגנה נקט באלימות כלפי בן משפחתו, כלא אותו שלא כדין או ביצע בו עבירת מין, וזאת בסמוך להגשת הבקשה.
- ניתן להניח באופן סביר, מהתנהגותו של בן המשפחה כלפיו מבוקש צו ההגנה, כי הוא מהווה סכנה גופנית ממשית לבן משפחתו או שהוא עלול לבצע באחרון עבירת מין.
- במשך תקופה ארוכה התעלל בן המשפחה בבן משפחתו, או שהוא התנהג כלפי בן משפחתו באופן אשר איננו מאפשר לאחרון "ניהול סביר ותקין של חייו".
נטל ההוכחה בדבר הצורך בצו מוטל על כתפיו של המבקש והוא נבחן בהתאם למאזן ההסתברויות אשר נהוג במשפט האזרחי. למרות שמדובר בסעד חמור, נשים רבות עושות שימוש בבקשות אלה, שלא בגלל אלימות במשפחה, אלא על מנת לזכות ב"יתרונות אסטרטגיים" בהליכי הגירושין. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק דין אשר ניתן לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בקריית גת.
בקשה לצו הגנה בעקבות אלימות מתמשכת ו"חטיפת הקטינות"
במקרה דנן, בית המשפט קבע כי האישה, אשר הנטל להוכחת הצורך בצו ההגנה הונח על כתפיה, לא הוכיחה את קיומו של תנאי המצדיק את הוצאת הצו. מדובר בבני זוג אשר היו מצויים בהליכי גירושין ולהם שתי בנות קטינות. השניים גרו בנפרד כאשר המבקשת והקטינות גרו במושב X ואילו הגבר גר במושב Y.
בספטמבר 2011 עתרו הצדדים לאישור הסכם גירושין כולל בבקשה משותפת, והתייצבו לאשר ההסכם בפני בית המשפט. בית המשפט היה סבור כי יש לדחות את אישור ההסכם היות והמשיב לא היה "בשל ומוכן רגשית לאשר את ההסכם", והיות והמבקשת הינה עורכת דין במקצועה. לפיכך, בית המשפט דחה את מועד אישור ההסכם על מנת לאפשר למשיב לפנות להתייעצות משפטית.
באוקטובר 2011, הגישה המבקשת תביעה למזונות ילדים ומשמורת ובקשה למחיקת ההליך לאישור ההסכם. מספר ימים לאחר מכן הגישה האישה בקשה, במעמד צד אחד, למתן צו הגנה כנגד בעלה. לטענתה, היא נאלצה להגיש בקשה זו משום שבעלה "נהג כלפיה באלימות במשך תקופה ארוכה, איים כי ירצח אותה ויעלים את הקטינות, עקב אחרי מכוניתו של אביה בה נסעו הסב ונכדותיו, עצר את הרכב וחטף את הקטינות". בו ביום התקיים דיון במעמד צד אחד וניתן צו הגנה. כמו כן, השופטת הורתה למשיב למסור את הקטינות בחזרה לחזקת אשתו ונאסר עליו להתקרב לביתה של המבקשת עד מרחק של 200 מ'.
לא הוכחה אלימות – מדובר בניסיון לסעד זמני בתביעת המשמורת
לאחר שצו ההגנה פקע, המבקשת הגישה לבית המשפט לענייני משפחה בקשה להאריכו. בית המשפט דחה את הבקשה. בפסק הדין נכתב כי בתחילה תלתה המבקשת את בקשתה בכך שהמשיב נקט באלימות ובאיומים. עם זאת, בדיון אשר נערך במעמד צד אחד שינתה את תלונתה ותלתה את הצורך בצו בכך שהמשיב לקח את הבנות ללא רשות. "סוגיית האלימות נדחקה היטב לקרן זווית", ציינה השופטת.
השופטת בחנה את העדויות והראיות שהוצגו בפניה, וקבעה כי היא סבורה שהנושא האמיתי אשר עמד מאחורי צו ההגנה לא היה אלימות או התנהגות המשיב, אלא הרצון של האישה להשיב לידיה את הקטינות. השופטת מתחה ביקורת על האישה אשר ראתה בצו ההגנה "כרטיס כניסה לבית המשפט תוך קבלת סעד מידי בתביעת המשמורת".
לדוגמא, במהלך חקירתה של האישה בבית המשפט, נשאלה האחרונה האם המשיב איים "לקבור אותה". האישה השיבה כי המשיב לא אמר במפורש "אקבור אותך" אלא הדברים "השתמעו מדבריו". כמו כן, במקרה אחר ציינה האישה כי המשיב הבטיח כי "יעלים אותה", אך לאחר חקירה בעניין התברר כי היא כלל אינה זוכרת את המלל בו השתמש בעלה.
זאת ועוד, השופטת קבעה כי בחינת הסכם הגירושין עליו חתמו הצדדים, העלתה אף היא כי הגבר אינו מסוכן לאישה. לדוגמא, נקבעו בהסכם הגירושין הסדרי ראיה רחבים, בהם נקטו הצדדים כבר עובר לאישור ההסכם. "היעלה על הדעת כי לו היה חשש שאדם מסוכן לפנינו, המבקשת הייתה מנסחת וחותמת על הסכם גירושין הכולל הסדרי ראייה רחבים ביותר?", תהתה השופטת.
.jpg)
.jpg)
