תניית בוררות בהסכם כאשר מוגשת תביעה לביטול ההסכם

שותפים עסקיים מחליטים לא אחת להפריד את דרכיהם ולפרק את ההתקשרות. פירוק שותפות יכול להיעשות על ידי עריכת הסכם פירוק בין הצדדים. סעיף נפוץ בהסכמים אלה הינו תניית בוררות. תניית בוררות קובעת כי במידה ותתגלענה מחלוקות בהמשך הדרך, סוגיות אלו יונחו לפתחו של בורר מוסכם.מהו אפוא תוקפה של תניית בוררות בהסכם כאשר מוגשת תביעה הטוענת כי ההסכם בכללותו איננו תקף?
 

יש לכם שאלה?

פורום בוררות: בוררות בסכסוכים עסקיים, מסחריים ומקרקעין

האם הבורר, אשר סמכותו נולדה מתוך ההסכם אשר ביטולו מבוקש, הינו בר סמכות לדון בסכסוך בין הצדדים? האם הצד השני, אשר איננו סבור כי דינו של ההסכם להתבטל, רשאי להגיש בקשה לעיכוב הליכים בתביעה שהוגשה על ידי עמיתו?

סעיף 5 לחוק הבוררות

סעיף 5 לחוק הבוררות קובע כי במידה והוגשה לבית המשפט תובענה בסכסוך אשר הוסכם כי יימסר לבוררות, ובעל דין אשר מהווה צד להסכם הבוררת מבקש לעכב את ההליכים בתובענה, בית המשפט יורה כמבוקש ובלבד שהמבקש מוכן לעשות כל אשר דרוש על מנת לקיים ולהמשיך את הבוררות. כמו כן, הסעיף מוסיף וקובע כי בקשה לעיכוב הליכים על פי חוק זה יכולה להיות מוגשת בכתב הגנה או בדרך אחרת, אך לא יאוחר מהיום אשר טען המבקש לראשונה לגופו של עניין התביעה. כמו כן, במידה ובית המשפט רואה טעם מיוחד כי הסכסוך לא יידון בבוררות, רשאי הוא שלא לעכב את ההליכים.

פרופ' ס' אוטולנגי, בספרה "בוררות – דין ונוהל", מהדורה רביעית מיוחדת, התשס"ה-2005 (עמ' 255), פרטה את התנאים בהם עוסק סעיף 5 לחוק הבוררות:

• קיים בין הצדדים הסכם בוררות.
• התביעה אשר הוגשה לבית המשפט מתייחסת לסכסוך אשר ההסכם חל עליו.
• הבקשה לעיכוב הליכים הוגשה על ידי צד להסכם הבוררות.
• המבקש מוכן, וכך הוא היה גם בשעת הגשת הבקשה, לעשות כל אשר דרוש על מנת לאפשר את קיומה של הבוררות.
• המבקש הגיש את בקשתו לעיכוב הליכים במסגרת כתב הגנה או בדרך אחרת.
• המבקש ביקש את עיכוב ההליכים לפני שטען לראשונה לגופה של התביעה.

הכלל במקרים אלה הוא כי כאשר מוכח שהתנאים הנ"ל מתקיימים, בית המשפט יורה על עיכוב הליכים בין הצדדים אלא אם קיים טעם מיוחד לכך שאין להעביר את הסוגיה לבוררות.

תניה בעלת "חיים עצמאיים"

תניית בוררות בהסכם הינה תנייה אשר בתי המשפט הגדיר אותה כ"בעלת חיים עצמאיים". השופט דנציגר התייחס לכך בפסיקתו באופן הבא. "קחו לדוגמא מקרה בו הסכם (או חלק ממנו) כלל הוראות בלתי חוקיות אשר נגדו את תקנת הציבור. סעיף 30 לחוק החוזים קובע כי דין הסכם זה להתבטל. ניתן אפוא לסבור כי עם ביטול החוזה, יבוטלו גם כל הסעיפים האחרים בו, לרבות סעיף הבוררות. יחד עם זאת, גם במקרה בו חוזה בטל, יש ומוקנים לסעיף הבוררות חיים עצמאיים".

במילים אחרות, תניית הבוררות יכולה להישאר בתוקפה גם כאשר ההסכם הכללי דינו להתבטל, והסכסוך צריך לעבור לפתחו של בורר.
השופט עמית היה אף הוא שותף לגישה זו - "בניגוד לתניות בחוזה אשר מטרתן הינה להגשים את תכלית ההתקשרות, כגון תשלום תמורה, תניות אשר נועדו להסדיר את היחסים המשפטיים בין הצדדים להסכם, במיוחד במקרה של פירוק, כגון תניית בוררות, ממשיכות לחול מעצם טיבו של ההסכם גם לאחר ביטולו ובמנותק משאלת תוקפו".

אכן, ההסכם מקים את סמכותו של הבורר, וככלל הבורר איננו מוסמך לדון בשאלה הנוגעת לעצם קיום סמכותו. עם זאת, פעמים רבות, תניית הבוררות בהסכם מנוסחת באופן רחב. ניסוח רחב זה יכול למעשה לאפשר לבורר לבחון במסגרת הבוררות גם סוגיות הנוגעות לסמכותו לדון בשאלת תוקפו של ההסכם (אשר מקים את הסמכות מלכתחילה). החריג לכלל האוסר על בורר לדון בשאלת סמכותו תקף במקרה בו בית המשפט קורא את תניית הבוררות ומגיע למסקנה, ממכלול הנסיבות הקשורות לעניין, כי הצדדים התכוונו להסמיך את הבורר לדון גם בשאלה המקדמית בדבר עצם סמכותו.