תע"א 1232-10
פעמים רבות ניטשת מחלוקת בין עובד למעביד בנוגע לנסיבות סיום ההעסקה. ההחלטה האם מדובר בהתפטרות או פיטורים הינה משמעותית מכמה סיבות אשר העיקרית בהן הינה תשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. אי לכך, לא אחת מונחת מחלוקת זו לפתחו של בית הדין לעבודה.
יש לכם שאלה?
חשוב לציין כי תביעות העוסקות במחלוקת בין עובד למעביד, דורשות מהצדדים, על פי רוב, להציג גרסה מול גרסה. היות ומדובר במקרים בהם עומדת מילתו של העובד אל מול מילתו של המעביד, קיימת חשיבות של ממש לעקביות, מהימנות וכנות. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין הבא.
התובע, העובד, הועסק אצל הנתבעת כנהג משאית במשך כשנה. ב-17 לאוגוסט 2009, סוכם בין מנהל הנתבעת לבין התובע, כי תלוש השכר בגין יולי 2009 יופקד בבית עסק באזור הגלבוע. יום לאחר מכן נסע התובע לבית העסק, נטל את ההמחאה, וחזר לבית שאן על מנת להפקידה. לאחר מכן, התובע נסע למשרדי הנתבעת בקיבוץ מעגן והגיע אליהם בשעה 12:25 בצהריים. בנו של מנהל הנתבעת, אשר משמש גם כסדרן הנהגים בחברה, ישב במשרדים באותה העת. ביום זה הסתיימו יחסי העבודה בין התובע לנתבעת. המחלוקת בהליך בבית הדין לעבודה הייתה האם עסקינן בפיטורים או התפטרות.
בית הדין מבכר את גרסת המעסיק
בית הדין לעבודה קבע כי לאחר שהוא שמע את העדויות, שקל את הראיות אשר הוצגו בפניו, ועיין בסיכומי הצדדים, הוא סבור כי מדובר בהתפטרות. דהיינו, התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים. ראשית, עד לישיבת ההוכחות בבית הדין, התובע לא הציג את גרסתו בנוגע לנסיבות אשר בגינן הסתיימו יחסי העבודה. כמו כן, התובע לא פירט את טענותיו בדבר זכותו לקבל פיצויי פיטורים.
בכתב התביעה נאמר רק כי הנתבעת "הודיעה לו בחודש אוגוסט על סיום עבודתו". בהמשך, התובע נקב בסכומים המגיעים לו בגין פיצויי פיטורים, וכן בתצהיר עדותו הראשית הזכיר את העובדה שלא שולמו לו פיצויי פיטורים. בית הדין לעבודה קבע כי עדותו של התובע לא גילתה "גרסה עקבית ומהימנה" בנוגע לנסיבות אשר גרמו להפסקת העבודה. כמו כן, צוין כי עיון בסיכומי התובע לימד כי גם בשלב הסיכומים התובע לא הציג גרסה כאמור. למעשה, התובע בחר רק לתקוף את הדרך בה הנתבעת הציגה את נסיבות סיום העבודה.
במקרים בהם עובד טוען כי הוא פוטר מעבודתו, ועל כן הוא זכאי לפיצויי פיטורים, נטל ההוכחה מונח על התובע. במקרה דנן, בניגוד לגרסאותיו החלולות של התובע, הנתבעת הציגה גרסה מפורטת בנוגע לנסיבות אשר גרמו לפקיעת יחסי העובד והמעביד.
עדותו של המנהל הייתה מהימנה
המחלוקת בין הצדדים התמקדה אפוא באירועים אשר התרחשו לאחר שהתובע הגיע למשרדי החברה בקיבוץ. מנהל הנתבעת, אשר שהה במקום אחר, טען כי הוא הגיע למשרדי החברה בקיבוץ רק לאחר 12:25. לטענתו, נאמר לו על ידי בנו כי התובע מעוניין להתפטר. המנהל החזיר, בעקבות בקשת הסדרן, את התובע לביתו. המנהל העיד כי הוא לא דיבר על התובע בטרם הגיע למשרדים בקיבוץ.
כאשר המנהל נשאל האם דיבר עם התובע במהלך הנסיעה לבית האחרון, ענה המנהל כי בין השניים נפלה שתיקה, בעיקר בשל כעסו על התפטרות התובע. התובע טען כי לאחר שהוא הגיע למשרדים נאמר לו להשאיר את המשאית במקום וזאת משום שעבודתו הסתיימה. התובע הוסיף כי בהמשך הוא נלקח לביתו על ידי המנהל.
בית הדין קבע כי הוא מתרשם שהדברים התנהלו באופן הבא. התובע הגיע למשרדים, הודיע לסדרן שהוא איננו מוכן להמשיך ולעבוד בחברה, ובהמשך המנהל הגיע למקום ועודכן בנושא. המנהל הבין כי התובע התפטר ולקח את האחרון לביתו. השיקול המרכזי אשר הנחה את בית הדין בהחלטתו היה "עדותו המהימנה של המנהל בעניין זה, ודחיית עדותו של התובע, אשר הייתה בלתי מהימנה ובלתי עקבית".
.jpg)
-min(1).jpg)
.jpg)
