הלנת פיצויי פיטורים בגין חשד בדבר קיום עילה לשלילת הפיצויים

ס"ע 39724-01-10

סעיף 20 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, עוסק בהלנת פיצויי פיטורים. על פי סעיף זה, המועד לתשלום פיצויי הפיטורים הינו המאוחר מבין המועדים הבאים – יום הפסקת יחסי עובד מעביד או המועד אשר נקבע לתשלום פיצויי פיטורים לפי הוראות הסכם קיבוצי או צו הרחבה. פיצויי פיטורים ייראו כפיצויי פיטורים מולנים וזאת כאשר הפיצויים לא שולמו לעובד המפוטר בתוך 15 ימים מהמועד לתשלומם.

יש לכם שאלה?

פורום בית דין לעבודה

פורום זכויות עובדים

פורום פיצויי פיטורים

הלנת פיצויי פיטורים משולמת, על פי החוק, באופן הבא: פיצויי הפיטורים שולמו בין 16-30 ימים לאחר הפיטורים – הפיצויים יישאו הפרשי הצמדה למן המועד לתשלומם ועד למועד בו שולמו בפועל.  פיצויי הפיטורים שולמו מהיום ה-31 ואילך – פיצויי פיטורים יישאו הפרשי הצמדה לתקופה אשר עד ליום בו שולמו, מהמועד לתשלומם, בתוספת 20% על הסכום הכולל והפרשי הצמדה כאמור בגין כל חודש בו הפיצויים לא שולמו.

חרף קביעות מופרשות אלה, בסמכותו של בית הדין לעבודה להפחית או לבטל פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, וזאת במידה ופיצויי הפיטורים לא שולמו מהסיבות הבאות - חילוקי דעות בנוגע לעצם זכותו של העובד לפיצויי פיטורים, חילוקי דעות בדבר המועד של פקיעת יחסי העבודה, העובד המפוטר לא מסר למעבידו - לפי דרישה - פרטים אשר נוגעים לו ואשר דרושים למעסיק לעניין קביעת זכותו של העובד לפיצויי פיטורים ושיעור הפיצויים.

במקרה אשר הונח לפתחו של בית הדין לעבודה, עובד טען כי מעסיקו לא שילם לו את פיצויי הפיטורים במועד ועל כן הוא זכאי לפיצויים בגין הלנת פיצויי פיטורים. המעסיק טען, לעומת זאת, כי פיצויי הפיטורים לא שולמו וזאת משום שהייתה מחלוקת של ממש בנוגע לזכאותו של המפוטר לפיצויים אלה. לטענת המעסיק, בשל התנהלותו הבעייתית של העובד, היה חשש מצד ההנהלה כי האחרון פוטר בנסיבות אשר לא הצדיקו תשלום פיצויי פיטורים. העובד טען, כמובן, ההפך. יצוין כי המעסיק זנח טענות אלה בהמשך ההליך וטען כי זכותו של העובד להגיש תביעה בגין הלנת פיצויי פיטורים התיישנה במועד הגשתה. כמו כן, נטען כי פיצויי הפיטורים לא שולמו מחמת טעות.

האם התביעה התיישנה?

התובע במקרה דנן פוטר לאלתר ב-19.2.2009. פיטוריו נעשו ללא הודעה מוקדמת וניתן לו עוד באותו היום מכתב פיטורים. בית הדין לעבודה קבע את המועד לשם קבלת פיצויי הפיטורים כיום פיטוריו של התובע, דהיינו ה-19.2.2009.

ב-7.4.2009, לאחר כחודש וחצי, שוחררו כ-6,800 שקלים לטובת העובד מחברת כלל, וזאת על חשבון פיצויי פיטורים. ב-13.4.2009, בחלוף חמישה ימים נוספים, חשבון הבנק של העובד זוכה ב-1,370 שקלים נוספים. לאחר הגשת התביעה, ב-31.1.2010, שולמו לתובע סכומים נוספים בסך של 9,824 שקלים ו-1,531 שקלים על חשבון פיצויי פיטורים. כאמור, ב-31.01.2010, הוגשה תביעתו של התובע לבית הדין לעבודה.

בית הדין לעבודה קבע כי הזכות לתבוע הלנת פיצויי פיטורים התיישנה בכל הנוגע לסכומים הראשונים אשר שולמו לתובע (6,800 שקלים ב-7.4.2009, ו-1.370 ₪ ב-13.4.2009). עם זאת, הזכות להלנת פיצויי פיטורים בגין סכומים אשר שולמו לתובע לאחר הגשת התביעה, לא התיישנה. אי לכך, נקבע כי על סכומים אלה יהיה התובע זכאי לפיצויים בגין הלנת פיצויי פיטורים.

"בנסיבות המקרה שלפנינו, כאשר לא יכול להיות חולק על כך, כי התובע פוטר לאלתר ביום 19/2/09, ניכר כי לא הייתה מחלוקת כלל בדבר זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים", נכתב בפסק הדין, "עם זאת, ולמרות שהחברה הודתה בכתב ההגנה בזכותו של העובד לפיצויי פיטורים, הפיצויים לא שולמו אלא בארבעה מועדים שונים. למעשה בידי הנתבעת לא היה כל הסבר לעיכובים הניכרים בתשלום פיצויי הפיטורים לתובע. אי לכך, יש לפסוק פיצויי הלנה".