תמ"ש 54526-07
זוגות רבים בוחרים להתגרש על ידי עריכת הסכם גירושין ביניהם. מדובר בגירושין בהסכמה אשר חוסכים מבני הזוג התדיינויות ארוכות ומתישות בבתי המשפט (הגוררות עוגמת נפש, משאבים, כסף ובעיקר זמן). לאחר עריכת הסכם הגירושין, הצדדים מביאים אותו בפני בית המשפט וזה מעניק למסמך תוקף של פסק דין. הסכם גירושין יכול לכלול גם עניינים הנוגעים למזונות הילדים. האם הילדים, אשר לא היו צד להסכם, יכולים להגיש לאחר אישורו תביעה עצמאית למזונותיהם? האם ניתן אפוא לעקוף באמצעות תביעה עצמאית של הילדים את הסכם הגירושין? סוגיה זו עמדה במרכזו של פסק הדין שלהלן.
יש לכם שאלה?
בני הזוג התחתנו בפברואר 2008 וערכו בסמוך לנישואיהם הסכם ממון אשר קבע משטר הפרדה רכושית בנוגע לנכסים שהיו בידי כל אחד מהם עובר לנישואים. על פי ההסכם, בבעלותה של האם נותרה דירה בת שלושה חדרים, כספים במט"ח ומכונית. שמונה חודשים לאחר החתונה, נולדה בתם המשותפת של בני הזוג. לצערם, כעבור כשבעה חודשים, חתמו השניים על הסכם גירושין.
במסגרת הסכם הגירושין, אשר קיבל תוקף של פסק דין, הנתבע התחייב לשלם למזונות הקטינה סך של 1,800 ₪ לחודש עד הגיעה לגיל 8, והחל מגיל 8 ועד גיל 18, מזונות בסך 1,400 שקלים לחודש. כמו כן, נקבע כי האם תקבל את קצבת הקטינה מהמוסד לביטוח לאומי. במסגרת ההסכם נקבע גם כי הנתבע יישא במחצית ההוצאות הרפואיות הקשורות לקטינה לרבות טיפולי שיניים, משקפיים, טיפולים פסיכולוגיים וכדומה. חצי שנה לאחר מכן, הגישה הקטינה תביעת מזונות עצמאית באמצעות אמה. תביעת המזונות הועמדה על 7,400 שקלים בחודש.
האם טענה כי הסכם הגירושין נחתם על מנת למנות מהבעל לעגן אותה
האם טענה כי יש לדון בתביעה, חרף הסכם הגירושין, וזאת מתוך ההלכה הפסוקה כי במקרים בהם נושא מזונות קטין לא התברר ולא הוכרע לגופו, תוך בחינה מדוקדקת של צרכי הילד, הרי שתביעה המוגשת על ידי הקטין הינה תביעה ראשונה שאינה טעונה ביסוס של שינוי נסיבות.
האב התנגד לדיון בתביעה וזאת בטענה כי נושא מזונות הוסדר באופן מפורט ומדויק בהסכם הגירושין, לאחר עשרות רבות של שעות משא ומתן בין עורכי הדין מטעם הצדדים. לדבריו, המו"מ כלל החלפת טיוטות רבות, והסעיפים בנוגע למזונות שונו והוחלפו עשרות פעמים.
פסק הדין המנחה, בעניין תביעת מזונות עצמאית המוגשת במקרים כגון דא ניתן בע"א 413/85 רוט נ' רוט. בפסק דין זה, השופט שמגר כתב כי במידה וההסכם אושר בבית המשפט, בהליך שיפוטי אשר הוקדש לשם כך, אין לבטל את הוראותיו אלא במקרה בו בית המשפט "לא נתן דעתו לשאלה שבפניו ולא בחן את סוגיית המזונות כדבעי".
בית המשפט קבע כי לאור הצהרותיהם של הצדדים, ובהתחשב בכך שהאם מחזיקה בדירה בבעלותה, נראה כי סכום המזונות אשר נקבע, בסך 1,800 שקלים לחודש, היווה סכום סביר אשר לא קיפח את הקטינה. האם ניסתה לטעון כי הסכם הגירושין הושג כ"כופר נפש" וזאת בתמורה לגט. עם זאת, בית המשפט קבע כי טענה זו לא הוכחה כלל על ידי התובעת. האם לא השכילה להביא לעדות ולו עד אחד אשר יתמוך בגרסתה זו, לרבות אימה או עורכת דינה בזמן ההסכם. דהיינו, לא הוכח כי האם "נאלצה" לחתום על ההסכם וזאת מחשש "לעיגון רב שנים".
אין מקום להגשת תביעה עצמאית במקרה זה
בית המשפט ציין כי הסכם הגירושין דנן כלל הוראות מפורטות ביותר ביחס לקטינה, הן בנוגע להסדרי הראיה והן בנוגע למזונות. כמו כן, ניתן היה ללמוד מעוצמתה של האם בהסכם הגירושין לפי התנאי החריג אשר קבע שגם הסדרי הראיה אצל האב ייעשו בנוכחות האם. לאמור, לא נראה שהאם הייתה "צד חלש" בהסכם אשר "נאלץ לחתום על המסמך מתוך לחץ או בשל היותו נתון תחת הליכת אימים".
לסיכום, בית המשפט קבע כי "אין מקום להגשת תביעה ראשונית ועצמאית למזונות הקטינה. לאור הכנסות הצדדים, סכום המזונות שנקבע כלל לא קיפח את האחרונה. יתרה מכך, עצם העובדה שבית המשפט שאל את ההורים לגבי גובה הכנסתם במועד אישור ההסכם, מלמדת אפוא כי בית המשפט מתן ליבו לסוגית מזונות הקטינה באופן מיוחד ודאג כי סכום המזונות יתאם את צרכיה וייגזר מגובה השתכרות האב והאם".
.jpg)
.jpg)
